כשחסרי טאקט נפגשים

כל שנה פרק חדש😂

אשכרה מתחילת המלחמה לא כתבתי פה בכלל, פיזית עברה שנה ו14 ימים מאז שהעליתי פרק וגם בסוף של הפרק השני כתבתי שעברה שנה מאז שכתבתי את האחרון לפניו😂 אזז כן לא בדיוק זכור לי מה בדיוק כתבתי והכל אבל קראתי עכשיו את הפרק האחרון ואני זוכרת תקונספט, לא מבטיחה שזה ילך לפי הספר (הארי פוטר 5) כי אותו לא קראתי כבר כמה שנים כי אין לי כח בגלל שהוא 887 עמודים וכן אני זוכרת ואם אני ארצה לבדוק הוא פה לידי😂 אגב אם אני לא כותבת אותו הדבר כמו פעם תגידו לי מה השתנה ואם אהבתם או לא כי לא כתבתי נראה לי בכלל כמעט חוץ מכמה דברים בספר שאני רוצה להוציא לאור בערך 12 שנה (לא באמת אני בת 17 אבל כן מלא שמן מאז שאני בת 12, סיפור ארוך) קיצוררר חפירות על ההתחלה זה די מתאים לספרון הזה שלי לא? יאללה קריאה מהנה לחרטוטים שאני עומדת לכתוב עכשיו🙂😉 ומקווה שנשארו קוראים חח

______________________________________________________________________________________

הארי:
פרסאוס יצא מהכיתה באלגנטיות בעוד אמברידג' נראית יותר ורודה מהשמלה שלה.
היא לא הייתה נראית כל כך רגועה כמו בשימוע שלי כשהיא הייתה בו.
"טוב תלמידים, חסר לכם אם תתנהגו כמו הנער החוצפן פה, אלא אם אתם רוצים עונש מאוד חמור!" היא התעצבנה, כולם השתתקו אבל עדיין היו עם חיוכים ממקודם בגלל פרסי.
"אני רוצה שתקראו בספר, בעמוד 887 פסקה 5," היא אמרה, מנסה לחזור להיות עניינית ומורתית כמקודם.
הרמיוני הרימה את ידה, כי איך לא.
אמברידג' התעלמה ממנה, אך הרמיוני לא וויתרה.
"מה, העלמה..?"
"גריינג'ר," אמרה הרמיוני, שקצת נרתעה מהמבט העצבני של אמברידג'. "זה שיעור התגוננות מפני כוחות האופל, אנחנו לא אמורים באמת ללמוד איך להגן על עצמינו?"
"בדיוק, לכן אתם צריכים לקרוא בספר את מה שאמרתי לכם לקרוא." אמרה אמברידג' בשפתיים קפוצות.
"שנה שעברה תרגלנו עם מודי," הוסיף רון.
"והוא התגלה כפושע, לא כך?"חייכה אמברידג' חיוך דק לעברו. "ובכן, אני לא הוא."
רון הרמיוני ואני החלפנו מבטים.
"אבל זה חשוב לדעת להתגונן, במיוחד כשאת יודעת מי חזר!" קראה הרמיוני, שלא וויתרה.
אמברידג' הסתובבה לעברה באיטיות, מאופקת. "כמה שטויות את יכולה להוציא מהפה שלך בדקה אחת?" היא אמרה אליה בקול מתקתק ומחליא.
"זה לא שטויות," אמרתי.
"ובכן, זה שאתה, שוטה קטן, חושב שאתה יודע מי חזר, לא אומר שהוא בהכרח חזר!" אמרה אמברידג' וכיוונה אליי מבט מצמית.
"הוא חזר! אני ראיתי אותו במו עיניי!" קראתי.
הכיתה החלה להתלחשש. בדיוק כשנראה שאמברידג' הולכת להוציא עליי את העצבים שלה נפתחה דלת הכיתה.
"מי חזר?" פרסי שאל.
"אתה." ענתה לו אמברידג' בעצבנות הולכת וגוברת. "צא!"
"אבל משעמם לי בחוץ, אין שם אף אחד." הוא אמר בטון ילדותי, כמו של ילד שלא קיבל סוכריה יפה שאהב.
אמרידג' נשפה החוצה בקול. "צא!!!" היא צעקה עליו.
הוא בהה בה, ניצוץ שובבי בעיניו. "אבל אז איך אני אלמד התגוננות מפני כוחות האוכל?" הוא אמר לה בטון מתוק.
"כשלא תפריע לי, אולי תוכל להקשיב וללמוד." היא החזירה לו בקול מתקתק, רק ששלה מחליא, בעודה מתעלמת מהטעות במילתו של פרסי.
פרסי התיישב במקומו. "הנה, עכשיו נראה מה את מלמדת." הוא אמר, כאילו אומר לאיזה סוחר בשוק "בוא נראה מה יש לך להציע לי"
העצבים על מצחה של אמברידג' הלכו והתחזקו, אך היא נשמה נשימה עמוקה.
"זה הניסיון האחרון שלך." היא אמרה לו. פרסי הרים ידיים בהתגוננות.
"עכשיו כולם, לקרוא! בלי ויכוחים!" הורתה לכיתה.
פרסי בהה בספר. אמברידג' לטשה בו מבט. "אתה קורא,  מיסטר ג'קסון?"
הוא הרים אלייה את מבטו. "אהא." שיקר.
"אז מה היה כתוב בספר?" בחנה אותו.
"כאילו שאת יודעת, אפילו אין לך ספר פתוח!" הוא ענה לה.
אם זה היה אפשרי הקיטור היה כמעט שורף לה את האוזניים.
"החוצה!!" היא צעקה עליו.
"וואו, מישהי פה צריכה לשלוט בעצבים שלה.." אמר פרסי בעודו מתקרב לדלת בפעם השנייה, הוא קרץ לי כשיצא, ובהתחלה לא הבנתי למה, עד שאמברידג' התחילה לצרוח.  ג'וקים רצו על כל אורך השמלה שלה.
"פאאארסייייי!!!!" היא געתה ורצה לעבר הדלת, כל מה שהספקתי לראות זה את פרסי בורח וכמעט נופל מרוב צחוק.

______________________________________________________________________________________
קצר מדי? נראה לי החפירות שלי יותר ארוכות מהסיפור עצמו😂 יאללה מקווה שנהניתם, תכתבו לי אם תרצו המשך כי נכנסתי הכי ברנדומליות לכתוב את זה וכל זה חירטטתי במקום. קיצר מקווה שנהניתם ושלא רק לי נהרסו השעות שינה;) #3:28 לילט!(או בוקט מי ש.. לא אין אף אחד שקם עכשיו נראה לי😂)
(אגב מקווה שיסתדרו השעות כי יש לי משמרת במד"א בחמישי ואני לא רוצה להיות עייפה קיצור תתפללו על השעות שינה שליי ;)