"זאת בת, מזל טוב יש לך בת!"
היולדת הפנתה מבט מותש של אדישות, במשך כל הלידה היא איננה הביעה כל עניין ב"יצור אשר בבטנה."
האחיות היו כל כך מופתעות כאשר גילו כי היא לא טרחה לברר את מין התינוק אותו היא היא סוחבת בבטנה כבר קרוב לשמונה וחצי חודשים.
כאשר ביקשה היולדת לפני הלידה לחתום מראש על מסמכי האימוץ שתיים מהן עזבו את החדר בסהרה.
***
זה היה בוקר של יום שני. השעון צילצל 9, הוא היה מכוון ל7:45 אבל נדחה עשרות פעמים בגלל "עייפות מובהקת".
הפעם הוא התעורר, אולי אחרי הצלצול המיליון.
אור של בוקר מאוחר סינוור את עיניו שהתרגלו לחושך שמתחת לשמיכה.
"ריק, עדיין לא קמת?!" נשמע קולו של אימו ביאוש. היא כבר התרגלה לכך שבנה חוזר מאוחר בלילות ואינו טורח להתעורר בזמן ללימודיו.
"אני בא, אני בא."
הוא העיף מבט לחוץ במערכת כדי לבדוק מי המורה שינזוף בו היום.
אוי לא, המורה למתמטיקה, הלך עלי הוא סינן."
הוא שלף מהר בגדים אקראיים מהארון המבולבל שלו שגם ככה היה חצי פתוח.
גרב גרביים שאינן תואמות נעל את נעלי הספורט שלו ממותג של אדידס. הוא לא היה מסוג הבנים שקונה מותגים, הוא היה מהסוג שלובש מה שההורים קונים לו, ובתור בן יחיד אימו לא חסכה על הבגדים שלו במיוחד."
הוא רחץ פנים ושיניים דחף מחברות לתיקו להעמיס אותו על גבו כאשר הוא פתוח למחצה.
"בוקר טוב, ביי אמא." הוא קרא במהירות וטס מעבר לדלת לפני שהספיק לשמוע הערה בדבר ההתנהלות שלו
ועל איזו ארוחת בוקר.
YOU ARE READING
מאומץ
Teen Fictionאלאריק, תלמיד בכיתה יא חולם למצוא את הוריו הביולוגיים. למרות הסיפורים ששמע כי נטשו אותו, הוא יוצא למסע בתקווה שזה לא נכון אך ככל שממשיך הוא לא בטוח כי יוכל להתמודד... בעזרתה של מורותו לספרות מישל, ריק יוצא למסע לחיפוש אחר זהותו.
