מאומץ

פרק 2#

הוא פתח את הדלת באיטיות, מקווה לנס שהמורה לא הגיע.
"שיט הוא פה."הוא סינן לעצמו בשקט
הוא נכנס לכיתה מנסה שלא למשוך תשומת לב יתרה. זה לא עזר לו במיוחד...
"ריק, זה האיחור העשירי שלך משבוע שעבר!"
"כן אני..."
"תחסוך את התירוצים, תכין את עצמך לשיחה עם ההורים. גש למקום!"
הוא ניגש אל המקום שלו בספסל האחורי לצד בנג'מין חברו לכיתה.
כל עיני התלמידים היו נעוצות בו, מין הסתם הוא היה ההפוגה היחידה שהייתה לשיעור.
הוא שנא את זה, את המבטים, בעיקר את אלה של קלרה ג'יין. הוא לא יכל לסבול את ההשפלה בפניה כל פעם מחדש.
קלרה ג'יין או בקיצור קלייר הייתה מאותם תלמידות שהן פשוט "מושלמות". מצטיינות בלימודים כולל בחינוך גופני וחינניות. היא הייתה בגובה הממוצע לבנות גילה, שיערה החום היה אסוף בקוקו ארוך גבוה למעלה טעינה היו כחולות כהות מאד שהיה בהן גם גוון סגלגל.
היה לה גוף מעט חטוב ונערי ומבטה שווה את תלמידי בית הספר מכל הגילאים.
בין השאר היא הפילה גם את ליבו של ריק. הוא היה מאוהב בה מאז שהגיע לכיתתם בכיתה ד.

אכלת אותה! טפח בנג'מין על גבו. למרות שהטפיחה החזקה והמאד "ידידותית" הקפיצה אותו היא גם קטעה את המחשבות המרירות שלו.
"כן לגמרי, מה אני אעשה עכשיו, ההורים שלי יסקלו אותי זאת השיחה המיליון בנושא הזה!!"
"תמות בשקט ריק, אני אדאג להלוויה."
"אני לא מוריש לך כלום!!"
"אני סובל אותך מאז שאני מכיר את עצמי, מגיע לי תשלום מפצה!!"
"לא אתה!!'
"לא מספיק אתה מגיע באיחור אתם גם מתחדשים מאחורה?!"
"סליחה, המורה."
המורה שלח אליהם מבט נוזף אך המשיך בשלו בלוח הנוסחאות.
מבטו של ריק חזר להתבונן בקלייר שהעתיקה נוסחאות למחברתה כיאה לתלמידה מצטיינת.
היא ישבה בשורה השניה מצידו השמאלי של שולחן המורה.
מסביבה תמיד נקבצו שני בנים מתלהבים שביקשו ממנה ללא הרף "עזרה בשיעורי הבית".
מהצד האחר תמיד "השגיחו" שתי חברותיה מאי וורוניקה.
לבנים שהחליטו בכל זאת לצאת למסע כיבושים אחריה היה ברור שזה קרב לא קל.
ריק אפילו לא ניסה להכנס לאחד מהקרבות האלה.
"מה היא תמצא בי?" הוא חשב בכל פעם שליבו ניסה להניע את צעדיו אליה, "היא סתם תיגעל ממשהו זרוק כמוני."
הוא שם לב פתאום כי מבטה של קלייר הוסב אליו, הם בהוו אחד בעינו של האחר. הוא קלט את המצב אך לא יכל להתיק את מבטו ממנה.
העיניים הכחולות שאבו למקומות...
שלת הכיתה נפתחה בחבטה קלה.
"בוקר טוב תלמידים, שיעור ספרות מתחיל בעוד
3
2
1..."
צלצול נשמע ברחבי בית הספר.
"זמן להחליף מקום" סינן המורה למתמטיקה.