אמת או חובה - גרסת החצויים

"אני אקווה-מן!!"

נ.מ כללי:

אחרי שהבגדים הוחזרו בשלמותם לליאו, - חוץ מהחלקים השרופים - וכשכולם סיימו לצחוק, - וזה היה קשה - הם סובבו את הבקבוק. הוא עצר על פייפר ופרסי.
"אמת," ענה פרסי לפני שהספיקה לשאול.
כולם צעקו:
"אתה הצעת את המשחק וכולנו עשינו חובה!"
"תהיה גיבור אמיתי, אחי."
"בחייך!"
"בסדר, בסדר! חובה." אמר פרסי באי רצון.
"תיקח את המגפון של כירון, תצעק לכולם להתקרב, ואז תצרח על הגג: אני אקווה-מן!!"
"ותביא לנו את המצלמה שלך," הוסיף ניקו.
"למה?" שאל פרסי.
"וויל הולך להיות במרפאה כל היום. אף אחד לא יאמין לי בלי הוכחות." הוא הושיט את ידו. פרסי הביא את הטלפון שלו.
"אין לך טלפון משלך?"
"השארתי אותו בביתן האדס, והוא רחוק מדי." ניקו עשה פרצוף.
פרסי הזעיף את פניו, ובאי רצון הלך לבניין המרכזי.
הוא דפק על הדלת. "היכנס," נשמע קולו העמוק של כירון. "כן, פרסי?"
"אני יכול להשאיל את המגפון שלך?"
כירון הושיט לו את המגפון בבלבול. "לשם מה?"
"זה לא חשוב כרגע. הוא יוחזר, אל תדאג." אבל בפניו של כירון דאגה ברורה.
"הילד הזה..." רטן דיוניסוס, וזה היה הסימן של פרסי לעזוב.

פרסי כחכח בגרונו והתחיל לצעוק, "כולם להתקרב! כולם להתקרב!" עד שפייפר אמרה שכולם כאן ושיפסיק להתעכב. היא לא שמה לב שהשתמשה בדיבור הקסמה עד שעזב את המגפון כאילו היה חפץ חשוד.
"אופס," מלמלה ולקחה את המגפון לחיקה.
פרסי עלה על גג ביתן זאוס וצרח, "אני אקווה-מן!!"
כולם צחקו. הרבה. כאילו, במשך חמש דקות רצוף, היה רק צחוק. גם של פרסי.
הוא ירד מהגג והשתחווה בפני "הקהל".
"נחמד, נחמד," הרהר ג'ייסון. "אוקיי, מי הבא?"
הם נכנסו חזרה לביתן מספר 1 וסובבו את הבקבוק. ריינה וג'ייסון.

מצטערת על הפרק הקצר, רק רציתי להוציא אותו כבר.