ניקו נכד וולדמורט

אל תדאג, זה לא האלים הפעם

נקודת מבט הארי: 

(מעבר לבוקר שאחרי)

מצאתי את עצמי בתוך חדר לבן לגמרי בלי דלתות בלי חלונות כאילו נמצאתי בתוך קובייה. הסתכלתי סביב וראיתי שאני לא לבד לידי ראיתי נערה אם שיער ג'ינג'י פרוע שלא היה מבייש את הוויזלים ועיינים ירוקות כמו ברקת "א-איפה אני?" שאלתי "מי את?" פתאום החדר התחיל להמלא עשן ירוק חיפשתי את המקור ואז הבנתי שהוא בא מהנערה עצמה "..........." היא אמרה "מה?" שאלתי "........." היא חזרה התחלתי להחנק מהעשן "מ-מי את?!" השתעלתי עיני התחילו להעצם "..........." היא המשיכה ועיני נעצמו סופית.

היתעוררתי שטוף זעה. והבנתי שכל זה היה רק חלום. ניסיתי להזכר בחלום אך לא הצלחתי הדבר היחיד שזכרתי הוא המשפט הזה. מוזר.... בכל מקרה היום אנחנו הולכים לאסוף את  הנכד של וולדמורט מעניין איך הוא יהיה.. אתם בטח חושבים שאני אחשוב שהוא מרושע או משהו כזה אבל אחרי שחשבתי ל זה קצת בלילה  הבנתי שהוא לא אשם בזה שסבא שלו זה וולדמורט (אני לא עושה את הארי מאניק בפאנפיק שלי בניגוד לאנשים אחרים אחמ אחמ כמעט כל מי שכתב פאנפיק הארי פוטר + פרסי ג'קסון) מעיניין מה השעה.. אה?! כבר 8:45?!  לקחתי את המקפיים שלי מהשידה והתלבשתי בזריזות מיהרתי לרדת במדרגות. שמעתי את הדלת נפתחת ואת מולי אומרת "דמבלדור! הקדמת קצת" אז דמבלדור כבר פה  חשבתי לעצמי. "אכן, אני מקווה שכולם כבר מוכנים " שמעתי את דמבלדור עונה לה " טוב, כמעט כולם אנחנו רק מחכים להארי" היא התחיל להגיד "אני כאן" קראתי. "הו יופי אז נראה שכולם כאן" גברת וויזלי חייכה. "קדימה כולם תחזיקו ידיים אנחנו עומדים להתעתק" סיריוס אמר החזקנו כולם ידיים והתעתקנו והנה עוד פעם אותה תחושה לא נעימה כאילו דוחפים אותך לצינור קטן. כשהגענו כשלתי ונישעתי על עץ שבמקרה היה בסביבה והתאפקתי לא להקיא. אחרי שהתאוששתי בחנתי את הסביבה "אנחנו - אנחנו ביער?" שאלתי "כן מוזר היו אמורים להתעתק אל תוך המחנה" אמר לופין "מחנה?" שאלה הרמיוני "כן הרמיוני" אמר דמבלדור "הילד גר בסוג של בית יתומים דומה מאוד למחנה קיץ שידיד שלי מנהל" "אה" השיבה הרמיוני "היי אתם צריכים עזרה?" שמענו קול "אתם ניראים קצת אבודים" הסתובבתי לכיוון הקול  וראיתי ילד דיי דומה לי עם שיער שחור ועיינים ירוקות כמו הים "לא  תודה" ענה לו דמבלדור " אנחנו רק מחפשים מישהו" "מי? אני מכיר הרבה אנשים פה בסביבה אולי אוכל לעזור" חייך הנער "לא תודה אנחנו מסתדרים" התחיל רון לומר אבל דמבלדור קטע אותו "כמובן, שם הנער הוא ניקו דה אנג'לו אתה מכיר אותו במקרה?"  שאל את הנער.פניו של הנער החשיכו מיד "מה אתם צריכים ממנו?" שאל בטון הרבה פחות קליל ממקודם " זהו מידע שאנחנו צריכים למסור אישית לניקו" אמר דמבלדור בנימוס מתעלם מהשינוי בטון הנער "אני מבין " השיב הנער חוזר לטון קולו הקליל " אני אוביל אתכם אליו" הוא אמר והתחיל ללכת וכולנו עקבנו אחריו.

נקודת מבט פרסי:  (אם מישהי לא שזה היה פרסי הבינה בושה! בושה!!! )

הובלתי את החבורה המוזרה אל המחנה . בכל מקרה גם אם הם מפלצות או בני תמותה רגילים הם לא יוכלו להכנס למחנה אמרתי לעצמי. בלי ששמתי לב כבר הגענו."אוקיי הגענו" אמרתי לכולם ונכנסנו פנימה. הם הצליחו לעבור את המחסום בלי בעיה 'אוקיי מוזר' חשבתי. "בכל מקרה" אמרתי לחבורה "בואו נלך לשאול את המנהל איפה ניקו" הלכנו לביתן הראשי וראינו את כירון בכניסה מדבר עם אנבת'  כשהוא בכיסא גלגלים ברגע שראיתי את אנבת' רצתי אליה וחיבקתי אותה. "מי האנשים האלו?" היא שאלה אותי ביוונית עתיקה "הם רוצים להפגש עם ניקו" עניתי לה (גם ביוונית עתיקה)  "למה?" היא המשיכה לתחקר אותי, משכתי בכתפיי . "כירון, כמה טוב לראות אותך שוב" אמר הזקן שנרא כמו גנדרלף (ה.כ אני יודעת שלא ככה כותבים את השם שלו) אני יודע שזה לא מנומס לקרוא לא זקן אבל הוא באמת היה ממש זקן היה לו זקן לבן ארוך שהיגיע עד לרצפה  ומשקפיי חרמש. "דמבלדור!" קרא כירון "מה מביא אותך לפה?"  "כפי שהנער אמר באנו לפגוש את  ניקו דה אנג'לו"  ענה לו דמבלדור (?) הוא הבין מה אמרתי!? תהיתי "ומה אתה צריך ממר דה אנג'לו?" המשיך כירון לשאול  "טוב.. גילינו משהו בנוגע לסבא שלו" אמר דמבלדור. רגע סבא שלו???? הוא מתכוון לקורונוס? "אני בן דוד של ניקו " אמרתי. פיתאום כל הילדים (ילד אחד שניראה בערך כמוני רק קטן יותר ועם משקפיים ילד אחד גבוה עם שיער ג'ינג'י בוער וילדה אחת עם שיער מקורזלושיניים קידמיות בולטות) הפנו אלי מבט  מופתע  ואילו דמבלדור חייך ואמר "הסבא מצד אמא" הסביר לי . רגע.. מצד אמא ? מוזר... "בכל מקרה"  אמרתי "אתם יודעים איפה הוא?" "הוא בטח במרפאה" אמרה אנבת' "למה הוא חולה??" שאלה הילדה עם השיער המקורזל "לא אבל יש לו הרגל להיפצע ואם הוא לא פצוע אז הוא עוזר שם" גיחחה לעצמה אנבת'. "טוב, כולם אחרי " אמרתי והתחלנו ללכת לכיוון המרפאה (אנחנו זה אני, החבורה המוזרה, ואנבת'). כשנכנסו  שאלנו את אחת מבנות אפולו שהיו שם והיא אמרה לנו שהוא בחדר של וויל מה שלא הפתיע אותי בכלל. הגענו לחדר ודפקתי בדלת ואחרי בערך 15 שניות וויל  פתח לנו את הדלת . בחנתי את וויל השפתיים שלו היו קצת נפוחות והשיער שלו היה מבולגן קצת סימנים ברורים לכך שהוא וניקו בידיוק התמזמזו. "אז מה אתם צריכים?" שאל וויל בקול נבוך.

נקודת מבט ניקו: 

פרסי ואנבת' נכנסו לחדר ואחריהם איזה זקן שנראה כמו גנדרלף, גבר בשנות העשרים בערך שנראה כאילו לא הסתפר שנים, עוד גבר שנראה כאילו הזדק מהר בממש מעט זמן, ילד גבוה עם שיער ג'ינג'י, ילדה עם שיער מקורזל ומבט אנבת', וילד שנראה כמו פרסי רק אם משקפיים. "מי אלו?" שאלתי את אנבת' פרסי משך בכתפיים. גיגלתי את העיניים ברצינות למה הם נתנו להם להכנס אם הם אפילו לא יודעים מי אלו. "קוראים לי אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור" הציג את עצמו הזקן. "ואלו הם סיריוס בלק, רמוס לופין, רון וויזלי, הרמיוני גריינג'ר, והארי פוטר" הוא הצביע על כל אחד שאמר את שמו. "ומה אתם רוצים?" שאלתי אותם  "אנחנו   מעוניינים לדבר עם ניקו דה אנג'לו" אמר לופין(?)  " אני ניקו" אמרתי בחשד. "מעולה!" אמר דמבלדור "נשמח אם נוכל לדבר בפרטיות" הוא הפנה מבט לאנבת', פרסי ו-וויל  "אני נשאר רק אם גם הם" אמרתי בהחלטיות "אוקיי, אז כך כדי שאסביר, אז כמו שכבר סיפרתי לחברך זה קשור לסבא שלך" התחיל דמבלדור לומר. "רגע סבא שלי? מה זה קשור לקורונוס? אם זה עוד פעם האלים אני נשבע שאני עומד" התחלתי לומר "זה לא האלים אתה מבין קוסמים קיימים" המשיך דמבלדור "קול" אמרתי אתם בטח חושבים לעצמכם קול? זה כל מה שיש לך להגיד? הרגע גילית שיש קוסמים אתה לא מופתע? אז אני אגיד לכם יש כבר מעט מאוד דברים שיכולים להפתיע אותי "רגע זה לא מפתיע אותך? זה שקסם קיים? ויש עולם שלם שלא ידעת עליו?" שאלה הרמיוני בהפתעה, נאנחתי "טוב בהתחשב בזה שכבר גיליתי שהמיתלוגיה היוונית, הרומית, הנורדית והמיצרית קיימת, אז לא, אני לא מופתע" אמרתי להם " מה?!"  קראה הרמיוני והארי, לופין, סריוס, ורון הביטו בי בהפתעה גמורה רק דמבלדור המשיך להביט בי ברוגע " אז" הוא המשיך כאילו כלום לא קרה " עד לפני 15  שנה 

סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות יש לי מחסום והפרק נראה לי קצר מדי אבל אני מעלה בכל זאת מקווה שתואהבו  

נצנצים, רייצ'ל