הלהב נכנסת בתוכו גופו של ג'ק, והוא מרגיש כיצד בן החוזרר האדום קורע את גופו ונפשו מבפנים. איווי מוציא ממנו את הלהב ושטף דם מתחיל לזלוג מתוך בטנו והוא נופל על ברכיו. ג'ק מנסה להילחם ולהחזיק מעמד, אך שום על טבעי לא מסוגל להחזיק מעמד מול בן חוזרר אדום.
"במשך חודשים רבים גרמת לסבל ופחד בעיר הזאת." איווי אומרת ומתהלכת סביבו. היא שולפת שוב פעם את הלהב שלה, ותוקעות בתוך גבו. "רצחת אזרחים חפים מפשע ובגדת באמונה." היא אומרת לו ומוציאה מתוך גבו את הסכין. "ועל כך תשלם."
ג'ק מצחקק, בקושי רב. "את ואני, אנחנו מאוד דומים, איווי." הוא אומר בקולו הקשה, ועוד שטף דם מתחיל לצוץ מגבו.
"הו ג'ק... אתה ואני לא דומים, ולעולם לא נהיה דומים." איווי אומרת בעודה נעה סביבו. "אתה ואני נלחמים על דברים שונים לחלוטין." היא אומרת ותוקעת את הלהב בכתפו ונותנת לבן החוזרר האדום לחדור לגופו.
"ועל מה אני נלחם?" הוא שואל ושקית ראשו מתחילה להתמלא בחלקים אדומים, הוא יורק דם.
"אתה נלחם בגלל הטירוף שלך, ורצונות הנקמה שלך, אתה פוגע באנשים בגלל הנאה וקניבליות." איווי אומרת לו ועומדת מולו. "וזו הסיבה למה הזיכרונות ממך צריכים להימחק."
"ועל מה את נלחמת?" הוא אומר את מילותיו האחרונות.
"אני נלחמת על אח שלי." היא אומרת לו ומחייך, מביטה בעיניו. "תנוח בשלום ג'ק, אתה, המאמינים שלך והמורשת שלך." היא אומרת ותוקעת את הלהב בצווארו, נותנת לבן החוזרר לסיים את העבודה והלתפזר בגופו. לאחר שניות אחדות היא מוציאה את הלהב, ונותנת לג'ק להתרסק על הקרקע. ברגע בו ג'ק מתרסק, אלכס, דומי, אוליביה ורואן מרגישים כאילו נכנס משהו בגופם, ומבינים שכוחותיהם חזרו לעצמם, אותם נרפאים מפציעותיכם. ובו זמנית, אתם רואים את המאמינים מתרסקים לרצפה. מתים.
"איווי!" אתם שומעים בקול ורואים את המפקח, עם עוד כמה עוזרים, נכנסים עם אקדחים ופנסים מוכנים. המפקח רואה את גופתו של ג'ק ומתקרב בזהירות, כלא מאמין לעיניו. "זה באמת..." הוא מנסה לומר ומכוון על הגופה אקדח, בזמן ששאר עוזריו פונים לגופות המאמינים, ואחד אף פונה לדניאל ומצליח להעיר אותו.
"זה הוא. והוא מת המפקח." איווי אומרת לו, ומתקרבת למפקח. "אסור לאף אחד לדעת שג'ק היה על טבעי." היא לוחשת באוזנו כך שרק הוא ואתם תשמעו. היא מנסה כמובן לשמור על כל שאר העל טבעיים פה.
"אבל איווי..." הוא לוחש בחזרה.
"המפקח. אסור לאף אחד לדעת על כך." היא לוחשת לו ולאחר כמה שניות של הרהורים, הוא מהנהן אליה.
איווי מרימה קצת את ראשו ומביטה באותה דלת ממנה שמעתם רעשים, והולכת אליה עם עששית שאוספת בדרך, ופותחת אותה. החדר חשוך, ורק כאשר פתחה את הדלת הוא התחיל להיות מואר בחלקו, וחשף קצה של דמות הנשענת על הקיר בישיבה. איווי בחשד מתקרבת לאט את אותה דמות, ומרימה את העששית שתפזר יותר אור, ובכך היא רואה יותר טוב את הדמות.
"ג'ייקוב?" איווי אומרת ומניחה את העששית על הרצפה, ומתכופפת אליו.
אותה דמות מרימה את ראשה אל עבר מקור הקול המוכר לה, ואומר לה בקול חלש "איווי?" הדמות שואלת ומאשרת את היותה ג'ייקוב. איווי מחזיקה את ראשו של ג'ייקוב בשתי ידיה ובודקת אותן הפנים של אחיה. הזקן הלא מטופח והשיער שלא הושקע בו יותר מידי מאמץ. אותם צלקות ושריטות על הפנים, בנוסף לצלקות החדשות אבל מה שמושך את עיניה היה עינו של ג'ייקוב, או יותר נכון חוסר עינו. עינו השמאלית חסרה ודם יוצא מהמקום, וחלק מפניו מלאים בדם.
"מה הוא עשה לך ג'ייקוב?" היא שואלת אותה ודמעה זולגת מעיניה.
"יותר מידי איווי." ג'ייקוב עונה חלושות. הוא מתקשה בעקבות הדם שאיבד. "התגעגעתי אליך אחות." הוא אומר ומצליח בקושי רב להרים את ידו ולהניח אותה על פניה של איווי.
"התגעגתי אליך גם." היא אומרת ומצמידה את ראשה אל ראשו. היא מושכת אותו לחיבוק, שומרת עליו שלא יקרה לאחיה כלום ולוחשת.
"אני מצטער שלא הייתי חזק מספיק איווי." הוא מצטער בפניה ודמעות מתחילות לזלוג מעינו.
"ג'ייקוב..." איווי מנסה לומר.
"אני המגן של לונדון, ונכשלתי." הוא קוטע אותה.
"ג'ייקוב..." היא מנסה שוב פעם לומר.
"הוא רצח כל כך המון חפים מפשע. אם רק הייתי מקשיב לכם, זה לא קורה." הוא מביא את מלוא החרטה.
"ג'ייקוב!" היא מגבירה את קולה כדי לתפוס את צומת ליבו.
"מה?" הוא שואל והיא מחבקת אותו חזק יותר, והוא מתחיל להרגיש את דמעותיה על עורפו.
"זה נגמר ג'ייקוב. אני כאן."
(משחק תפקידים סוף, מקווה שנהנתם.)
YOU ARE READING
משחק תפקידים - זאבים ועטלפים 1868
Randomמשחק תפקידים "כשהייתי קטן, תמיד רציתי להיות חלק מלונדון." "חלק מהעיר החזקה בעולם, ברגעי השיא שלה." "בלונדון יש הכל, טכנולוגיה, מדע, התקדמות, כוח." "זה המקום המושלם ביותר עלי האדמות." "ואם אתם מאמינים לזה, אתם תמימים." "עבדות, אלימות, אונס, גניבה, רצ...
