בחזרה למציאות // פאנפיק פרסי ג'קסון

בחזרה למציאות- חלק ה' ואחרון

פרסי חייך ויצא מהחדר, משאיר אותי לבדי עם המחשבות והקירות לכמה שניות.

אך בדיוק כשבאתי לצאת מהחדר נכנס ריק, והיה נדמה לי שראיתי בצעדיו מעט חשש.

"שלום אנבת'." אמר,
-"שלום"
"איך את מרגישה?"
-"מצבי משתפר." עניתי מבלי להסתכל עליו.

עמדנו בשתיקה לזמן מה עד שריק התחיל לדבר.
"את יודעת, מעולם לא חשבתי שאזכה לפגוש אתכם. הדמויות שכתבתי. ובמיוחד לא אותך. אנבת'."
הרמתי אליו מבט וסקרתי את פניו בעניין קל. למה דווקא אני?
"את הדמות הכי חכמה שאי פעם יצרתי," הוא המשיך "ותמיד חלמתי לפגוש אותך.
ועכשיו כשהחלום הזה התגשם בשבילי אני מרגיש שאת לא במיוחד מחבבת אותי. בלשון המעטה."
הוא עצר לרגע, חושב על איך להמשיך. "אני מניח שרק רציתי לשאול למה. ואם יש לי דרך לשנות את זה ולזכות בדף חדש איתך." הוא השתמש מטאפורה ספרותית עכשיו? באמת?
טוב, לא חשוב.

שתקתי. אך מבטו של ריק לא ממש נתן לי להמשיך לשתוק לזמן רב מדי.

"אני לא אוהבת אותך במיוחד משתי סיבות, ולא שתיהן באמת אישיות.
אחד, אני לא סומכת בקלות על אנשים, כפי שכמובן ידוע לך.
ושתיים כי בגדול... אתה קצת אחראי להמון מצבים שהיו לי בחיים שהייתי מעדיפה לא להקלע אליהם."
אני לוקחת נשימה לפני שאני ממשיכה,
"אבל בכל זאת, הייתי שמחה לפתוח איתך דף חדש."

ריק חייך והושיט את ידו ללחיצה, אחזתי בה וחייכתי בחזרה.
"שולם?" הוא שאל ואני צחקתי תוך כדי שלחצתי את ידו "שולם."

---

עברו כמה ימים רגועים להפליא,
בהם טיילתי עם פרסי, דיברתי עם ריק, וחוויתי חוויות שלא חשבתי מעולם שאחווה..אבל אני שמחה שזכיתי לחוות אותן.(טוב, לפחות את חלקן)
נהנתי מאוד ב..עולם המוזר ההוא, אך באחד הימים כאשר ישבנו לאכול ארוחת ערב בביתו של ריק- נפתח לפתע מעין שער מוזר מעלינו ו...הדבר הבא שאני זוכרת הוא מחנה החצויים.
אני ופרסי, בבית. סוף סוף!
חזרנו בחזרה למציאות.

אבל רגע. מה ריק עושה פה?

---
אוקיי וואו. נגמר הסיפור.
אני אשמח שתכתבו לי מה דעתכן/ם עליו:)