solangelo, The beginning

פרק 1- ניקו

עבר כבר חודש מאז המלחמה עם גאיה, הקרב עם מחנה יופיטר, וארועים אחרים שאתם וודאי יודעים.
ניקו ישן במיטה שלו בביתן שלוש עשרה, ביתן האדס, וכרגיל, היה לא סיוט, אבל לא נפרט עליו כי הוא לא חשוב.
לפעמים הייזל הייתה מגיעה למחנה החצויים וישנה עם ניקו בביתן, הוא אהב את זה, הוא אהב להיות איתה, היא אחותו הקטנה אחרי הכל, אבל הוא גם אהב להיות לבד, את השקט והבדידות (טוב זה ניקו מה חשבתם?).
ניקו התחיל לאהוב את החיים במחנה החצויים, כן היו לו חברים חדשים, אחותו הייתה באה לבקר מידי פעם וגם ריינה.
גייסון היה במחנה הרבה ואהב להיות עם ניקו, הם דיי התקרבו, פרנק וניקו גם היו מדברים לפעמים, האווירה הייתה יכולה להיות מתוחה, משום שפרק הוא בן זוגה של הייזל, אבל לניקו זה לא היה משנה.
אנבת ופרסי בכלל לא היו במחנה, הם למדו, הרבה, והגיעו לביקורים לעיתים רחוקות, זה היה טוב? מצד ניקו זה היה די טוב, הוא הרגיש קצת הקלה שהוא לא חייב לראות את פרסי, הוא הרגיש הקלה שהוא סיפר לו על רגשותיו, אבל בכל זאת, הוא לא השתותק לפגוש אותו שוב.
ניקו היה אסיר תודה על חברו החדש, וויל סולאס, בן אפולו, ראש ביתן 7, החברות נוצרה בקרב נגד מחנה יופיטר, מאז הם מדברים הרבה.
ניקו תמיד יכול להבחין בחיוך המתוק של וויל כשהם מדברים, יש לו חיוך מתוק בהחלט, וויל חמוד, זה היה ברור, עורו של וויל שזוף ושערו בלונדיני, עינוי כחולות ויפות, הוא היה חתיך לטעם ניקו, אולי אפילו הטעם של ניקו בבנים, ניקו לו רצה לחשוב על זה, הוא לא ידע אם הוא מאוהב בסולאס, או שזה סתם חברות, הוא אהב אותו, בתור חבר, אולי יותר, לא, אין זה משנה, העיקר שיש לו מישהו לדבר איתו, מישהו שאוהב אותו, מישהו ששם בשבילו, הוא לא צריך יותר מזה, הוא לא רוצה, או שהוא כן?