solangelo, The beginning

פרק 7- ניקו

ניקו והייזל ישבו יחד על המיטה בביתן האדס.
ניקו שמח שהייזל פה, שתסיח את דעתו מהקראש שלו לוויל, הייזל הייתה כמו מקום מפלט, איתה הוא היה מרגיש בנוח לעשות הכל, היא הכירה אותו, הוא בטח בה.
כנראה שהייזל הבחינה במשהו אצל ניקו, אז היא שאלה "קרה משהו חדש?" שוב, ניקו אהב את זה שהיא לא ישר רוצה לדעת מה קרה, הוא מתחילה לאט ולא תוקפת, תכונה טובה.
"לא, לא קרה שום דבר" הגיב ניקו, "טוב, זה נראה כאילו קרה משהו, אתה רוצה לספר לי?", "אני...", "אני מבטיחה שלא לספר לאף אחד"
הייזל נתנה לו מבט, מבט מתוק ובוטח, מבט של אמת, אפשר לסמוך על המילה של הייזל, ניקו ידע שאפשר, הוא ידע שאפשר, הוא יכול לספר לה, אבל למה הוא לא מצליח, למה המילים לא יוצאות, למה הוא לא מצליח, הוא פשוט שתק.
הייזל שמה יד על כתפו ונתנה לו את מבטה שוב.
"אני מאוהב במישהו" הוא אמר והרכין את הראש, "רוצה לפרט?", ניקו נשם נשימה עמוקה, "הוא חתיך, הוא נחמד, הוא אדם טוב, אני אוהב אותו כל כך, אני רוצה יותר מסתם חברות", "אני מבינה, מה השם שלו?", "וויל, וויל סולאס".
ניקו התפרק, הוא לא חשב שזה יקרה, אבל זה קרה.
הוא התחיל לבכות והייזל חיבקה אותו חיבוק נעים של אחות, חמים ובוטח.
"אין לך מה לדאוג ניקו" היא אמרה "אתה לא צריך להדחיק את הרגשות שלך, הם דבר נפלא, אתה נפלא, אני בטוחה שוויל אוהב אותך, אני בטוחה שאת צריך לומר לו מה את מרגיש".
"אם הוא לא אוהב אותי? איך אוכל לספר לו?"
"אתה תצליח, אני מבטיחה לך".
ניקו אף פעם לא בכה בגלל אהבה נכזבת, זה כואב, הוא שנא להרגיש ככה, הוא שנא להראות חסר אונים, בטח שלא ליד הייזל, אבל הייזל הייתה שם בשבילו, הוא העריך את זה.
"את אמרת שרגשות הם דבר נפלא, אז למה זה כואב כל כך?" הייזל חיבקה אותו שוב, היא נשקה אותו בלחי, ניקו אהב את המגע שלה, הוא לא נמנע ממנו.