solangelo, The beginning

פרק 4- וויל

וויל בהחלט היה מובך, הוא ראש ביתן 7 איך הוא נתן לאחיו לעשות שטות כזאת, להביך אותו, הוא היה צריך לשים להם גבול, אבל הוא איחר.
קיילה אמרה לו "תהנה בדייט שלך" אבל בפעם המיליון, הוא לא מרגיש משהו לניקו, וגם אם כן, הוא לא רצה שאחותו למחצה תסדר לו כזה.
אוי איזה מביך... שניים מאחיו לביתן הרימו את ניקו מהמיטה והפריעו לשנתו, היה אפשר לראות זאת בברור.
ניקו לבש פיג'מה שחורה, חולצה קצרה ומכנסיים, שערו היה מבולגן ופרוע, והוא ישן עמוק בתוך זרועותיו של וויל, כאילו וויל הוא מקום בטוח, אף אחד לא יפגע בהם שהם ביחד.
המחשבה הייתה מוצאת חן בעיני וויל, שהוא מקום בטוח, הוא יגן על ניקו, למרות שניקו חזק ממנו, הוא אהב להרגיש כאילו הוא החזק בין השניים, המחליט, ניקו בהחלט היה חזק מוויל, אבל וויל הרגיש אחראי יותר, שולט יותר, כן, זה בהחלט מוצא חן בעיניו.
ניקו ישן בשלווה, הוא היה חמוד כל כך, איך שהוא קיפל את רגליו (למרות שהוא נמצא על זרועותיו של וויל) ראשו הונח בנחת על חזהו של וויל וידיו צמודות לגופו.
השמיים היו תכולים ויפים, האוויר היה נעים לנשימה, הדשא, עלי העצים, הכל היה כל כך שלוו, שקט ורגוע, זה מה שוויל אהב, שקט ורוגע, יחד עם חברו הטוב ביותר.
הוא השכיב את ניקו על הדשא ואז התיישב לידו, הוא זמזם מנגינת שיר וציפורים צייצו לפי הקצב.
ניקו קם לאחר כ20 דקות, עיניו ממצמצות לאור השמש החזק. "בוקר טוב" אמר וויל, "בוקר טוב" ממלמל ניקו ואז התיישב ליד וויל, ושוב, שתיקה.
וויל הבחין כי ניקו ניסה שלא להתסכל ישירות לוויל, מה שסקרן אותו, למה ניקו לא מביט בו? מה הוא מסתיר? וויל שם את ידו על כתפו של ניקו, ניקו הסמיק וזז "מה קרה?" שאל וויל "סתם" הגיב ניקו "הכל בסדר" וויל רצה לומר שמשהו לא בסדר, אבל אז נשמע צליל המורה לבוא לארוחת בוקר, ניקו קם "מוטב שנלך" הוא אמר ואז מיהר ללכת, לוויל לאת הייתה ברירה, הוא הלך אחריו.
אוי מה שהוא הולך לעשות לקיילה.