"את יודעת בדיוק כמוני הלן שמשהו לא כשורה קורה כאן" "אני יודעת יקירי, אני יודעת. אני תוהה אם זאת הייתה טעות להסכים לקחת אותה לפנימייה הזאת. אוי למה הילדה הזאת תמיד חייבת לעשות צרות?" "אני חושב שזה זמן טוב לדבר עם גבריאל שוב, אולי הוא יוכל להתערב יותר". הלן ישבה בשקט ומששה את מחרוזת הצלב שלה, בתוכה פעפע זעם חסר תקדים על ביתה. "אתה צודק, כמובן. אני עכשיו אתקשר". הלן מהרה אל הטלפון החוטי האדום שהיה בפינת המטבח, מבטה החודר היה נעוץ בבעלה עד שזה נכנע ובאנחה כבדה בא והתיישב על ידה. עיניו היו עצומות בריכוז והנשימות שלו היו כבדות, הלן הכירה את המבט הזה שלו, זה היה המבט שלו כשהוא התפלל וניסה להירגע. בצלצול השני קול נשמע מצידו השני של הטלפון "פנימיית סנט פיטר, מדברת אלי. עם מי אני מדברת?" הלן הביטה לרגע ארוך בבעלה ואז דיברה בקשיחות אל הטלפון "אני הלן ווטסון ובעלי פה לצידי. הבת שלנו, היילי, הייתה רשומה לפנימייה מתחילת הקיץ שעבר. אנחנו צריכים לדבר בבקשה עם איש הקשר שלנו אל הפנימיה, הכומר גבריאל". במשך רגע ארוך הצד השני של הטלפון היה שקט ואז קולה של המזכירה דיבר בחשש "גברת ווטסון אני מצטערת להודיע לך אבל מעולם לא הגיעה אלינו ילדה בשם היילי ווטסון ואין איש במוסד שלנו בשם הכומר גבריאל". הטלפון נשמט מידיה של הלן לשמע המילים ונשמתה נעתקה בפחד. היא הניחה את ידה על פיה בחרדה והחלה מיד לחשוב על המידע החדש שהיא קיבלה, היילי מעולם לא הלכה לפנימייה? אז איפה היא הייתה בכל הזמן הזה מחוץ לבית? בעלה הביט בה במבט מלא משמעות והיא הבינה שהוא החל לשאול את עצמו את אותם השאלות, הוא הושיט את ידו בנוחות אל הטלפון ודיבר בקול רך אל המזכירה "תודה רבה לך אלי, שיהיה לך יום טוב". בקול טריקה הוא ניתק את השיחה והסתובב אל הלן. בקול שליו בעלה ניחם אותה וחיבק אותה "אנחנו נבין מה קורה פה הלן, אני מבטיח לך. עכשיו, לכי לקרוא להיילי, יש לי טלפון לעשות למשטרה". עייניה של הלן נפערו בתדהמה אבל היא הנהנה בשקט והחלה לעלות למעלה במהרה, רגליה רצות את המדרגות במהירות שהיא לא ידעה שקיימת בתוכה. היא כעסה, כעס מעבר למילים, אבל היא גם דאגה. פחד מילא כל נים בגופה וכל מחשבה הגיונית נמחקה. הלן דפקה על הדלת של בתה וקראה "היילי, תפתחי את הדלת ובואי למטה מיד! אני ואבא שלך צריכים לדבר איתך!". שום תשובה לא עלתה מהחדר. הלן החלה לדפוק בדלת בכוח רב יותר וצעקה עד שאנשים בקצה השכונה יכלו לשמוע אותה "היילי אמיליה ווטסון! תפתחי את הדלת עכשיו או שאני נשבעת לך באלוהים שאת תחטפי עונש כל כך כבד שלא תצאי מהחדר הזה לעולם!". שוב שום תשובה. הלן ניסתה לפתוח את הדלת אבל היא הייתה נעולה. דאגה עמוקה ואימה החליפו את הכעס המבעבע והיא החלה להטיח את עצמה בדלת, שוב ושוב עד שזאת נכנעה ונפתחה בתנופה. הלן ציפתה לראות את ביתה שוכבת על המיטה עם האוזניות המשוקצות שלה באוזניה או ישנה אבל לא. למרבה חרדתה של הלן החדר שהיה מסודר רק לפני כמה דקות היה מבולגן לחלוטין, ניירות וספרים היו מפוזרים על הרצפה, המיטה נראתה כאילו מישהו פירק והרכיב אותה מחדש בלי לקרוא את ההוראות של איקאה, ומה שהפחיד את הלן יותר מכל, היה שהיילי לא הייתה בחדר.
YOU ARE READING
הארי פוטר - המשמר האחרון
Fantasyפאנפיק על הארי פוטר, 19 שנים לאחר הבסתו של וולדמורט איום חדש מאיים על עולם הקוסמים וזה התור של דור חדש של קוסמים להאבק בו
