הארי פוטר - המשמר האחרון

פרק שישי

היילי נחתה בפישוק איברים על השטיח הישן וענן אבק אפף אותה. ריאותיה מיאנו לאוויר כשהיא ציפצפה בקול חלוש "זעם... זעם..." שום קול לא ענה לה והיילי ניסתה לקום על רגליה אבל נתקלה בבחילה עזה שגרמה לה לצנוח על השטיח שוב ולהעלות עוד ענן אבק. היילי הסתובבה על גבה והביטה בתקרת העץ. היא הכירה את החדר הזה, זה היה החדר שהוביל לעליית הגג. החדר של אחיו של צ'לס. "צ'לס יא חרא מהלך, תגיד משהו!" נהמה מלאת כאב עלתה לצידה והיילי הביטה בחלחלה עולה וגוברת בצ'לסמונד ששכב לצידה. גופו היה קרוע ומרוסק, חתיכות עץ בצבצו מזרועו וחזהו וחתיכה ענקית פילחה את חזהו והזדקרה כמה סנטימטרים מתחת לליבו. "צ'לס!" היילי הרימה את עצמה על רגליה ושלפה את שרביטה, אבל ראשה הזדעזע מהמראה שלפניה והיא לא הצליחה לבטא אפילו לא מילה אחת מהלחש. עיניו של צ'לסמונד היו פעורות לרווחה והכאב ניבט בהן באופן ברור עד אימה. "את יכולה". היילי הביטה בשוק בשפתיו של צ'לסמונד כשהן הגו את המילים, המאמץ בטח הרג אותו. היילי אחזה בשרביטה בעוצמה, מפרקיה מלבינים על השרביט כשהבנה מילאה אותה. צ'לסמונד הקריב את עצמו עבורה, הוא זינק על הרסיסים האלה בשביל להציל אותה. אם זאת הייתה היילי שהייתה נפצעת צ'לס כבר היה מטפל בה, הוא לא היה קופא במקום ומביט בה גוססת. הוא היה מנסה להציל אותה. בשיניים חשוקות היילי נהמה לעברו "שלא תעז למות לי אידיוט, שמעת?! מה חשבת שזינקת על הרסיסים האלה, באמת, ואתה עוד קורא לעצמך גאון". צחקוק מלא דם היה התגובה היחידה שהיילי קיבלה לפני שהיא החילה לעבוד. תחילה היא הייתה צריכה להוציא את הרסיסים, אם הם ישארו בתוכו צ'לס ימות מדימום יתר. בלי להרים את ראשה היילי צעקה "פלינץ'! קרא לליב עכשיו. אחרי זה תלך לחפש את אדוארד, הוא היה מתמחה בקדוש מנגו לפני כמה שנים, הוא יוכל לעזור לנו. זוז!" היילי אפילו לא ידעה אם הגמדון בית היה בחדר איתם אבל היא לא יכלה להביט מעלה ולחפש אותו, צ'לסמונד היה זקוק לה. צליל קראק חזק נשמע בחדר והיילי נאנחה בהקלה והתחילה לעבוד. ראשית היא החלה לאחות את פצעיו הקטנים יותר של צ'לס, דואגת כל דקה לאסוף חזרה את הדם שנטף ממנו בעקביות חזרה אל תוך גופו. אחר כך היא החלה לשלוף בזהירות את הרסיסים שהיו תקועים בגבו כשהיא נעזרת בלחש הריחוף כדי להוציא אותם בעדינות מתוכו. בכל פעם שהוא נאנק בכאב היילי הידקה את אחיזתה בשרביט וניסתה להרגיע את עצמה. הדלת נפרצה בעוצמה וכמעט הועפה מציריה בהפתעה. היילי זינקה בבהלה וכמעט שיפדה את צ'לסמונד שוב כשהיא הוציאה חתיכה משוננת מקיבורת הזרוע שלו. ליב נעמדה בפתח החדר, מתנשפת בטירוף ושרביטה שלוף. מבלי לומר דבר היא התיישבה על ברכיה והתחילה לבחון את צ'לסמונד בשקט "עשית עבודה טובה. את לא מעדיפה לטפל בחתיכה הרצינית?" היילי כמעט הקיאה כשהיא הגיבה, בנחישות היא בלעה את רוקה ועיוותה את פניה מהחמיצות "אני לא מומחית ליב, אני בקלות יכולה לחורר לו ריאה, במידה ואחת מהן לא מנוקבת כבר או לפגוע במיליון ואחד דברים אחרים. כרגע אני מנסה לשמור עליו בחיים". ליב הנהנה בשקט והחלה לעבוד בשקט. הן חילקו ללא קול את העבודה ביניהן, ליב החזירה את הדם לגופו של צ'לס והיילי שלפה את הרסיסים הקטנים והבינוניים. צ'לסמונד היה שקט, שקוע עמוק בתוך עולם של כאב וחוסר הכרה אבל נשימותיו היו יציבות בנתיים. בפעם הבאה כשהדלת נפתחה היילי כבר הייתה מוכנה לכך ולא הפסיקה לעבוד, ידיה המשיכו לפזז מעל גופו הפצוע של צ'לסמונד. שיערו הכסוף הארוך של אדוארד היה הדבר הראשון שקידם את פניהן של ליב והיילי אחריו נכנס גופו הדקיק של הרופא. ביד אחת מיומנת אדוארד אסף את שיערו לפקעת הדוקה שאותה קיבע בעזרת הנפת שרביט קלה. הרופא צנח מיד על יד היילי והחל לתחקר אותה "מה קרה לו? איך הוא נפצע?" היילי, ידייה מלאות דם ופניה מלאות זיעה ואימה, סופסוף התנתקה מגופו של צ'לס ולחשה בחצי קול "פיצוץ. היינו באחוזת מאלפוי ואחד מאוכלי המוות פוצץ את הדלת שהיינו לידה. הוא... הוא הציל אותי וחטף את הרסיסים במקומי". אדוארד הנהן בפנים חמורות סבר והשיב בקול קר ויציב "הוא עשה את הבחירה הנכונה, לצ'לס יש סיכוי לשרוד פציעה כזאת. אם את היית חוטפת את הפציעה הזאת אני חושש שהיית יכולה למות במקום". היילי בלעה את רוקה באימה, פחד עמוק מחלחל אל ליבה. היא יכלה למות. לפתע כאב ראש תקף אותה, כאב בלתי נסבל שדמה להלמות תוף בתוך מוחה. חזק, ברור, קורע. היילי הניחה את אצבעותיה על רקותיה וניסתה להפיג את הכאב שהלם במוחה. חרדה ופאניקה החלו להיבנות בתוכה ולכלות כל מחשבה אחרת שעמדה בראשה. היא יכלה למות, היא עמדה למות. היילי דידתה באימה אחורה, ליבה בקושי מצליח לפעום מרוב חרדה. "היילי, היילי! תקשיבי לי היילי!" ידיה של ליב תפסו בידיה שלה ולחצו "תקשיבי לי! זה לא קרה! הכל בסדר! את בסדר, צ'לס יהיה בסדר!". "היילי!" הפעם זה היה קולו של אדוארד שניסה לחדור אליה מבעד לחרדה שאחזה במוחה "תקשיבי לי, אני צריך את העזרה שלך ושל ליב. ככל שנשאיר את החתיכה המרכזית בתוך צ'לס הסיכוי שלו לשרוד יהיה נמוך יותר! אני חייב את העזרה של שתיכן, עכשיו". היילי הביטה בעיניה השחורות היוקדות של ליב ובלעה את רוקה בהשלמה, צ'לס זקוק לה. היילי דידתה חזרה אל גופו של צ'לס, שולפת את שרביטה בנחישות. היא תדחיק את האימה, היא תדחיק את הכאב והיא תציל את חבר שלה. אדוארד הנהן אל שתיהן והן ניגשו למשימה. "אני עומד להוציא את החתיכה הזאת, אצטרך לעשות את זה לאט ובזהירות כדי שאפגע בו כמה שפחות. היילי אני צריך שאת תחזירי את הדם של צ'לס כמה שיותר מהר וכמה שיותר טוב חזרה לתוכו. ליב אני אצטרך שאת תעצרי את מחזור הדם שלו כדי שהוא לא ידמם והורידים שלו גם אם יקרעו לא יביאו לאובדן דם גדול. שתיכן עברתן הכנה לזה באימונים שלכם, אתן יודעות את הכישוף, אתן רק צריכות להיות מרוכזות ומדויקות". ליב בלעה את רוקה ורק לרגע פחד הצליח להתפשט על פניה לפני שהיא הדחיקה אותו הרחק ממנה וחזרה למסכת הקרת רוח שלה "אבל.. זה אומר שהוא ימות כשהגוף שלו לא יקבל דם.." אדוארד הנהן כשהוא לא מרים את פניו מהחתיכה שהייתה תקועה בצ'לס "רק אם לא נהיה מהירים מספיק. זה אומר שיש לנו לכל היותר.. חמש עשרה.. אולי שש עשרה שניות להצליח כל זמן נוסף שנמנע מהגוף שלו דם יביא לכך שהוא כנראה יחטוף נזק בלתי הפיך". ליב אחזה בידה הפנויה בידה של היילי והנהנה אליה במלוא רושם, היא פחדה בדיוק כמו היילי אבל היא לא נתנה לפחד למשול בה. יש להן משימה להציל את צ'לס עכשיו, הפחד יבוא אחר כך. אדוארד שלף את שרביטו ומלמל בשקט "וינגארדיום לביוסה". היילי התאפסה מיד והחלה במשימה, מנתבת בעזרת שרביטה את הדם חזרה לגופו של צ'לס, מעבירה אותו דרך נקבוביות העור ומבעד לשכבות גופו עד שהוא חזר אל הורידים. לצידה ליב הביטה בעיניים פעורות בריכוז תהומי במקום שבו היה ליבו של צ'לסמונד, ידה האוחזת בשרביט מסתובבת אנה ואנה באוויר כמו בריקוד מוזר. אט אט העץ החל לזוז, מחליק החוצה בקלות וחינניות. היכולות של אדוארד היו מרשימות בהחלט. חמש שניות עברו והחתיכה עברה כבר כמעט חצי דרך, עשר שניות והיא עוד הייתה בפנים, חמש עשרה... בתנועה חדה של ידו אדוארד שלף את חתיכת העץ וצעק "שחררי ליב!". באחת ליב הניחה את ידיה וצנחה על ברכיה בהתנשמויות עמוקות. אדוארד, מותש גם הוא ומתנשם עמוקות, לא הניח לעצמו לנוח ולא קרס על ברכיו כמו ליב. בנהמה קלה הוא אמר לשתי הנערות "צאו, לכו לנוח ולהירגע. עשיתן עבודה נהדרת, אני אסתדר מפה. תקראו למרייז כשאתן רואות אותו". היילי אפילו לא ענתה, היא פשוט גררה את עצמה לצד ליב ועזרה לחברתה לקום ללא קול ושתיהן דידו אל היציאה. היילי הספיקה לעשות רק חמש צעדים מחוץ לחדר כשהיא התמוטטה חסרת הכרה על הרצפה, ליב הולכת בעקבותיה ומתמוטטת מתשישות.