הארי פוטר - המשמר האחרון

פרק חמישי

היילי הביטה בבהלה אל מעבר לחלון ואכן קבוצה של שלושה עננות עשן שחורות התקרבו אל עבר אחוזת מאלפוי במהירות. ליב ואנג'ל שלפו מיד את שרביטיהן והפנו אותם אל עבר סקורפיוס ואל אלבוס. אנג'ל בקולה המתחנן ביותר ניסתה להפציר בהם "תקשיבו לנו, האנשים האלה, מי שבאים לפה עכשיו. הם רודפים אחריך אלבוס, אם הם יתפסו אותך הם יהרגו אותך! אתה חייב לבוא איתנו למקום בטוח. בואו שניכם. אם אוכלי המוות ימצאו אתכם פה הם יהרגו את שניכם, ואת שאר משפחת מאלפוי. אני מתחננת, תקשיבו לנו ובואו נסתלק מפה". אחיזתם של אלבוס וסקורפיוס בשרביטים שלהם התהדקה אבל ידיהם רעדו בפחד, היילי ראתה את החשש בעיניהם. היא בהחלט לא יכלה להאשים אותם. אלבוס היה הראשון שהפר את השתיקה הארוכה שאחזה בחדר "למה... למה הם רודפים אחרי? למה הם רוצים להרוג אותי?" אנג'ל עמדה לפתוח את פיה אבל ליבה תפרצה במהירות בקול קר ומנותק "כי הם אוכלי מוות, ואתה הפוטר האחרון שנשאר בחיים". לרגע החדר היה שקט במה שנדמה כדממת מוות. ליבה של היילי נשבר בתוכה, אבל זאת הייתה האמת שאלבוס צריך להתמודד מולה במוקדם או במאוחר. מצמוץ אחד של כאב, זה כל מה שהיילי הרשתה לעצמה להראות כשהיא ראתה את התדהמה חסרת המילים של אלבוס נחקקת על פניו. ליב נהמה בשקט "אין לנו זמן לזה לעזאזל! אנג'ל, תתפסי אותם אנחנו נצטרך למצוא דרך לעוף מפה מהר! היילי תעזרי לי עם החלון, אם אוכלי המוות יראו אותו ככה הם ישר יבואו לפה". ליב הניפה את שרביטה והיילי מיד אחריה, זה היה כישוף פשוט שאפילו לא היה צריך בשבילו למלמל לחש, כל שהיה נדרש משתי המכשפות הייתה תנועת מפרק קלה ורגע של ריכוז עמוק. חתיכות זכוכית עץ ומתכת החלו לעוף מהרצפה חזרה אל הקיר ולהתחבר במהירות למקומם לפני ששלושת המכשפות פרצו פנימה. אנג'ל הספיקה לעשות חצי צעד לפני שסקורפיוס ירה בלחץ לחש לפירוק הנשק, בתנועה רחבה של כל ידה ומלמול שפתיים שקט קרן האור האדומה נעלמה באמצע הדרך באוויר וזינקה חזרה אל עבר סקורפיוס. שרביט העץ עף באוויר בסחרור ונחת בקלות בתוך ידה הפרושה של אנג'ל. "בבקשה, אני לא רוצה לפגוע באף אחד מכם". סקורפיוס צעד בנחישות אל מול אלבוס ונהם לעבר אנג'ל "אני לא זז. אם אתם רוצים אותו תצטרכו לעבור דרכי קודם". היילי נשכה את שפתיה, הן היו צריכות לשתק את שני הנערים ולברוח משם ולא לחכות שהם יגדלו בעצמם שכל, הזמן מתקתק. מחוץ לחלון שלושת עננות העשן השחור נחתו בחזית האחוזה וחשפו שלוש דמויות עטויות שחורים ומסכת ברזל שחורה כסופה. היילי לא הצליחה לזהות אף אחת מהן, ולמען האמת היא לא הייתה בטוחה שהיא רוצה, הן יכלו להיות רוצחים שהיא כבר למדה להכיר דרך הדרכותיו של זעם. "אתה לא מאמין לנו אלבוס? בוא לחלון ותראה שדיברנו אמת". סקורפיוס בא לפתוח את פיו אבל אלבוס כבר עשה את הצעד הראשון, נע בצעד סהרורי אל עבר היילי ואל החלון. משעבר את ליב ואנג'ל וראה שאף אחת מהן לא זזה אפילו לעברו הוא התקדם עוד וצמד אל החלון. מתחתיהם אוכל המוות במרכז הצמיד את שרביטו לגרונו וקולו המתכתי הדהד ברחבי האחוזה. "לוציוס מאלפוי! אנחנו יודעים שאתה נותן מחבוא בביתך לאלבוס סוורוס פוטר. צא עכשיו עם הילד, ולא אנחנו נשמיד את ביתך ולא נשאיר נפש חיה אחת מאחורינו!" היילי עצמה את עיניה ונאנחה, רק זה היה חסר להן עכשיו. סקורפיוס התקדם גם הוא אל החלון והביט מטה אל הגינה באימה. מבעד לדלתות הכניסה שלושה דמויות פרצו בריצה החוצה. לוציוס מאלפוי, נרקיסה מאלפוי ובנם דראקו צעדו בזעם בשרביטים שלופים. דמותו הקשישה של לוציוס מאלפוי נראתה נזעמת במיוחד. "אתה?!בא אלי בדרישות בביתי?! מי אתה חושב שאתה?!". שלושת אוכלי המוות הפנו את שרביטיהם באחת אל עבר לוציוס אבל דראקו הגיב לפניהם ובלחש מהיר הוא הדף בפרץ אנרגיה בלתי נראה את שלושת אוכלי המוות לאחור. ליב, לצידה של היילי, מלמלה לעצמה בשקט "אימפדימנטה, בחירה לא רעה. אבל הייתי בוחרת אולי באינסנדיו, זה היה יכול להפחיד יותר". קולו של דראקו הדהד ברחבי החצר בתשובה לאוכלי המוות "אין שום פוטר בבית הזה, ולעולם לא יהיה. עכשיו אני ממליץ לכם לעוף מפה לפני שתעזבו מפה בחתיכות". לצידו של דראקו לוציוס ונרקיסה הידקו את אחיזתם בשרביטיהם   של דראקו, אוכלי המוות עשו גם הם כמותם. היילי ממש יכלה להריח את המתרחש באוויר. לרגע מבטו של דרקו נסק משדה הקרב שנפנה מולו אל עבר החלון ממנו הם הציצו כלפי מטה, הוא לא ראה אותם מבעד לזכוכית ולהשתקפות השמש על החלון אבל היילי ידעה שהוא מסמן להם בפניו. תתחבאו, תברחו. היילי הביטה לאחור אל ליב והתחילה להתייעץ איתה בשתף מילים מהיר "אנחנו צריכים תוכנית יציאה, עכשיו". ליב שלפה את שרביטה וחשבה במהירות "אין לי ממש רעיון פרט לדרך שהגענו איתה לפה, אבל הם יראו אותנו, ומעבר לזה הם יוכלו לעקוב אחרינו. לדעתי נצטרך לברוח ברגל ולקוות שהם לא יראו אותנו". בירכתי החדר קול נוסף דיבר, הוא היה רגוז ומוכר עד אימה להיילי "או שאולי, תעדיפו לבוא איתנו". היילי הסתובבה לאחור בשרביט שלוף והפנתה אותו אל עבר פניו של צ'לסמונד שנגלו מתוך האפלה "מה לעזאזל אתה עושה פה?!" צ'לס, שאפילו באפלולית החדר פניו נראו בגוון האדום הזועף הרגיל שלו קרא בזעם חזרה אליה "מנסה להציל אותך! זה היה כל כך אידיוטי מצידך לצאת לפה בלי להודיע לי, ואם מרייז היה מאחר בחמש דקות? ואם לא הייתי מצליח להגיע?" צ'לס פנה אל ליב ואנג'ל "מהיילי עוד ציפיתי להתנהגות חסרת אחריות כזאת אבל שתיכן?! אתן אמורות לשמור שהיילי לא תעשה דברים כאלה. אם היינו באקדמיה הייתי שולח את שולשתכן לרוץ בשלג עד שהייתן הופכות לארטיקים מהלכים!" קול צעדיו הכבדים של צ'לסמונד הרעיד את קרשי העץ בעליית הגג בעודו מתקדם בנחישות לעבר חבורת הנערים, מבטו קפוא בזעם שקט. מבטה של אנג'ל הביעה צער ובושה אך מבטה שלאחותה התקשח לשמע מילותיו של צ'לסמונד "אני לא הצטרפתי למסדר כדי להיות ביביסיטר צ'לס, ואתה יודע את זה. עכשיו, אם סיימת לנזוף בנו על שעשינו את העבודה שלך מוכן להסביר לנו איך הגעת לפה?". צ'לס שלח אליה מבט מצמית לפני שהוא הניף את ידו באוויר ומתוך הצללים צעד בחשש דמות קטנה לבושה בחולצה ענקית שנראתה כשמלה על גופו הצנום וקפוצ'ון של אמריקן איגל שכיסה את ראשו. גמדון הבית צעד בחשש אל עברה קבוצה שלהם והסיר את הקפוצ'ון מעל פניו. היילי הביטה בזוג עיניים ירוקות גדולות ונבונות שהביטו אליה בתערובת של חשש ויריאת כבוד. "פלינץ', קח את הנערים קודם. אחר כך תחזור ותעשה עוד סיבוב, כמה שיותר מהר. תוריד אותם ברוצ'סטר". גמדון הבית הנהן ברצינות תהומית ואז זינק בזריזות אל עבר סקורפיוס ואלבוס. סקורפיוס שפניו היו קפואות אל החלון התחמק מאחיזתו של גמדון הבית והביט באימה בקרב שניטש כעת בחצר ביתו. "אני לא יכול לעזוב, לא עד שהם יהיו בטוחים". מבטו של צ'לסמונד היה חלול וקולו מת כשענה "אתה לא יכול להציל אותם ילד, הם נלחמים שם כי הם יודעים שזה יעניק לך זמן לברוח מכאן. וזה אחריות שלנו להגן עליך מכאן. אם תישאר כאן הקורבן שלהם יהיה לשווא". ואז היילי ראתה את זעם עושה משהו שהיא מעולם לא ראתה, צ'לסמונד קרע על ברך אחת מול סקורפיוס והביט הישר אל תוך עיניו "אני מבטיח לך סקורפיוס, אני אשאר פה לעזור להם. אבל זה מצריך שאתם תעזבו קודם את המקום למקום בטוח. כשאתם תצאו מכלל סכנה כמה שיותר מהר אוכל גם אני להמשיך הלאה ולעזור להם". סקורפיוס הביט בעיניו של צ'לסמונד והנהן חלושות. גמדון הבית תפס שוב בידו של אלבוס ובידו של סקורפיוס ובקול נפץ שלושתם נעלמו. צ'לסמונד זנח מעל פניו את המבט המבין והמכיל ובקומו עלתה הבעה של ריכוז עמוק וזעם קפוא "ליב אנג'ל אתם הבאות". ליב הרימה את שרביטה עוד לפני שזעם הספיק להגיב וקבעה "היילי תלך לפני, אני אשאר לעזור לך". צ'לסמונד פתח את פיו פעם אחת ואז סגר אותו ונאנח בעודו פולט קללה עסיסית "טוב, לעזאזל עם זה אין ליזמן לעוד ויכוחים. היילי אנג'ל תהיו מוכנות לזוז. ליב, תחפי עלי ותישארי מאחור". שלושת הנערות הנהנו באישור כשקול פיצוץ נשמע הרחק מתחתם. גופו של לוציוס מאלפוי הועף באוויר ופגע בדלת האחוזה שם הוא נשאר קפוא מבלי לזוז. דראקו ונרקיסה בשרביטים מנופפים החלו לסגת לאחור אל עבר לוציוס. לצידה של היילי אנג'ל מילמלה בפחד "השמיים.. מה קורה לשמיים?". היילי הביטה מחוץ לחלון שם השמיים הצלולים והשמש נעלמו כשמשום מקום החלו להופיע עשרות ענני סערה שחורים שכיסו את השמש. היילי הרגישה משהו משהו תופס בחולצתה מאחור וגורר אותה בעוצמה מהחלון, ומפיל אותה על הרצפה הרחק מהחלון. אחרי שנייה שני סילוני אש נורו מהשמיים לעבר החלון ופוצצו את המקום שעמדה בו לפני רגע. "אלוהים! זעם אנחנו חייבים לעוף מפה עכשיו". היילי הביטה באימה כאשר חמש ענני עשן יצאו מבין שמי הסערה והתקדמו לעברם במהירות. היילי הביטה לאחור, אנג'ל וליב נעלמו, רק היא וצ'לסמונד נותרו בעליית הגג. "היילי! תחסמי את החלון אנחנו חייבים לעוף מפה!". באינסטינקט של רגע היילי הרימה את שרביטה וצעקה "פרוטגו טוטאלום!" לרגע האוויר מולה הבליח כאשר המגן הקסום השקוף התממש מולה. "קומי היילי אנחנו חייבים לזוז עד שפלינץ' יחזור! זוזי, זוזי, זוזי!" היילי זינקה על רגליה ורצה אל עבר הדלת של עליית הגג. צ'לסמונד רק צעד אחד מאחוריה, רובה הציד הדו קני שלו מיטלטל מצד לצד על חזהו. היילי וצ'לסמונד חלפו מבעד לדלת והסתובבו לעברה באחת, היילי בשרביט מורם וצ'לס עם רובה דרוך, שניהם כיוונו את נשקם אל עבר הדלת שהייתה פתוחה לרווחה. דמות עטויית עשן שחור הסתחררה בתוך החדר, חוקרת אותו בעצבנות. באחת העשן נעלם ממנה והשאיר מאחוריו דמות אדם גבוה וחזק לבוש גלימות מסע שחורות ומסכה עשויית ברזל שחרחר. לפני שצ'לס או אוכל המוות הספיקו להגיב היילי בעטה בדלת בעוצמה וזאת נטרקה בעוצמה "קולופורטוס!". היילי הרגישה שביעות רצון קטנה כשהדלת ננעלה בקול מתכתי קר כשהמנעול נכנס למקומו. צ'לסמונד הנהן באישור ותפס בכתפה בעודו פונה לפנות במסדרון "מחשבה טובה, אבל זה לא יעקב אותם לנצח. קדימה". צ'לסמונד לא הספיק לעשות צעד אחד כאשר קול נפץ רם נשמע לידם והקפיץ את שניהם בבהלה וגרם לשניהם לכוון את נשקם אל עבר מקור הרעש. ידיו של פלינץ' הורמו במהירות ומבטו היה מלא אימה ופחד, אבל גם נחישות, היילי רשמה בפניה כמה גמדון הבית הזה היה אמיץ. "לזוז, לזוז, אדון צ'לסמונד אנחנו צריכים לזוז". צ'לס תפס את ידו של הגמדון ונהם "אתה לא יודע כמה". היילי הרגישה את בטנה מתכווצת כאשר לחשה התעתקות הופעל ומושך אותה הרחק מבית משפחת מאלפוי ובחזרה אל המפקדה ברוצ'סטר. לפני שהם נעלמו היילי ראתה את דלת עליית הגג מתפוצצת במטח של אור לאלפי שבבים זעירים שעפו לכל עבר, ולמרבה אימתה לא מעט עשו את דרכם לעברם. גופה כבר נישא באוויר כשצ'לסמונד דחף אותה ואת פלינץ' הצנום הצידה וגונן עליהם בגבו הרחב. הלחש הופעל, והם נלקחו הרחק משם והיילי המבועתת לא ידעה. מה קרה לצ'לס? הוא נפגע?