₪נ.מ טים₪
"נתראה עוד חודש" ג'וני נופך לאמו שעמדה בכניסה של הבית
נכנסנו למכונית, התיישבנו בתוכה והתחלנו בדרכנו
"זאת פנימיית בנים" ג'וני אמר "הבנות היחידות שתראה יהיו אנושות צוות אבל גם זה כמה מעטות, שניכנס לפנימייה נלך למזכירות שם אתה תקבל את התלבושת האחידה שלך ואת המפתח לחדר שלנו, אתה כבר אמור להיות רשום במערכות שלהם אז לא אמורות יותר מידי בעיות, אני אצטרך לעשות משהו כשנגיע, אם אתה רוצה אתה יכול להישאר בחדר או שתצא ותכיר אנשים לא משנה איזה בני לוויה או לא"
"איך נראת התלבושת האחידה?" סובבתי את ראשי לג'וני
"חולצה לבנה מכופתרת ועניבה שחורה עם סמל כסוף" ג'וני נשען לאחור "המכנסיים אתה בוחר"
"יופי זה מתאים לי לתלבושת" החזרתי את מבטי לחלון
"ועוד משהו" ג'וני נגע בכתפי "אם יציקו לך או משהו פשוט תגיד שאתה בן לוויה של משפחת קליין תגיד שאתה של קליין ויעזבו אותך"
"אני לא של אף אחד" מלמלתי בשקט והעברתי את אצבעותי על הקעקוע שניצב על מפרק ידי השמאלית
"מה אתה משוגע?! למה עשית קעקוע?! אם מיסטר יראה את זה! אני אפילו לא רוצה לדעת מה הוא יעשה לך!" אל צעק עליי "מה עשית בכלל?!" הפשלתי את השרוול השמאלי שלי וחשפתי את המפרק ידי
"MINE"
זה כל מה שהיה רשום, מילה אחת שהמשמעות שלה היא הכל בשבילי
"אני לא של מיסטר מרטינו, אני לא של אף אחד" הסתכלתי בעיניו החומות של אל "אני של עצמי"
₪_₪
"הגענו" ג'וני אמר לי לפני שהמכונית עצרה, הסתכלתי מהחלון, שני בניינים מפוארים עמדו מלפני, נערים הסתובבו בניהם, חלקם ישבו ברחבת הדשא ודיברו, חלקם על ספסלים וחלקם טיילו, כולם לבשו את אותה חולצה לבנה ומכופתרת עם אותה עניבה שחורה, לחלקם על יד ימין היה צמיד כסוף שהבדיל אותם
ג'ונתן קם ממקומו ויצא מהמכונית, פתחתי את הדלת לקחתי את התיק מהמושב שלידי ויצאתי משם
עשרות מבטים נשלחו אליי, אל גופי, אל שערי שהתבלגן ברוח הקלה ונפל על פניי, אל בגדי ה'נועזים' ואל רגלי החשופות
ג'ונתן תפס את מקומו מלפני והתחלנו לצעוד, אני אחריו בין כל המבטים והלחשושים לא משהו שאני לא רגיל אליו
"ג'ון!" צעקה נשמעה וראינו נער רץ מולנו "האדון דמיאן ביקש להיפגש איתך הוא צריך לדבר" בחור קטן בעל שיער שחור ועיניים ירוקות בהירות עצר אותנו, חולצתו ועניבתו היו מסודרות בקפידה, הוא לבש מכנס גינס כחול ועל ידו הימנית נצץ צמיד כסוף
YOU ARE READING
אתה יותר בשבילי
Romance₪גמור₪ לטים אין חיים קלים, הוא למד שיעורים רבים בחיו, חלקם טובים וחלקם רעים.. רובם אפילו לא מרצון אבל אין מה לעשות, כשאתה מוכר את הגוף שלך בשביל לחיות אין לך את היכולת להתנגד. אז הוא לא.. הוא לא התנגד עד שיום אחד הכל מתהפך ומשתנה.. ביום אחד שבוא הכי...
