Be My Baby // Hebrew 🎀

🎀 // הפרח

☽ ג׳וני ☾

לוטוס היא כל חיי. מהיום שבו היא נולדה עד היום. אני זוכר את היום שהיא נולדה כאילו הוא היה אתמול. אני זוכר את הצרחות של אמנדה שמצד אחד גרמו לי כאב עצום, רציתי לקחת ממנה את הכאב עם כל זעקה שיצאה מהפה שלה. מצד שני, אני ידעתי שעם כל צעקה, הדבר הכי קטן ועדין בעולם אמור להגיע. אחריי שעתיים וחצי בהם אמנדה דחפה בכל הכוח שלה, הצווחה הקטנה של התינוק לו ציפינו, נשמעה. המילדת מיד הודיעה באושר, ״זאת בת.״ והשמחה שלי הגיעה לשחקים. אני ואמנדה לא רצינו לדעת את מין העובר כי בפשטות, החלטנו שלא משנה מה זה, אנחנו נשמח. אבל בסתר, היה בי אושר שמדובר בבת כי אומרים שהבנים שייכים לאימהות והבנות לאבות - אולי אני לא האבא הביולוגי שלה אבל את הלב שלי היא חטפה במיידית ולבסוף אני הפכתי לשייך לה. התינוקת הקטנה הזאת לקחה עליי בעלות מבלי להתכוון בכלל.

״איך נקרא לה?״ אמנדה שאלה בלחש, עדיין מתאוששת מהלידה. התינוקת הקטנה שלי הייתה בזרועותיי ובהיתי בה, לא הצלחתי להפסיק לבהות בה. העיניים החומות והבהירות שלה בהו בעיניים שלי, ראיתי את הירוק מוחבא מתחת לחום וידעתי שהיא הולכת לגנוב את העיניים היפהפיות של אמנדה. השפתיים העבות שלה זזו בכל מיני צורות שמיד העלו חיוך על פניי. היא הייתה התינוקת הכי יפה שראיתי בחיי. ״הפרח היפה שלי.״ אמנדה מילמלה כשהביטה בתינוקת שלה שעדיין בזרועותי.

״לוטוס. כמו פרח הלוטוס. היא הפרח שלנו.״ לחשתי כשלוטוס הקטנה החלה ליפול לתנומה. ״לוטוס.״ אמנדה חזרה אחריי. ״מוזר קצת, לא?״ היא שאלה והחלה לנמנם בעצמה.

״מיוחד.״ קבעתי.

✨

״אני אמא שלה.״ אמנדה אמרה כשנכנסתי אל חדר השינה. לוטוס הלכה אל החדר שלה, מנסה להתאושש מההודעה שלי ושל אמנדה. ״אני יודע, אף פעם לא אמרתי שאת לא.״ אמרתי בשקט. היא ישבה על המיטה ונתנה לי מבט מלא בטינה וכעס, מבט שמיד העביר בי צמרמורת. הגוף הצנום והקטן שלה היה מקופל כשסיגריה מונחת ביד שלה. היא מעשנת בחדר, דבר שאם אני הייתי עושה היא הייתה צועקת אליי במשך חצי שעה.

״זה לא הבית שלי יותר. אני מרשה לעצמי.״ היא אמרה כשהבינה שאני מבולבל מכך שהיא מעשנת בחדר. ״ג׳וני, אני אמא שלה. אני ילדתי אותה וטימותי הוא האבא הביולוגי שלה. אני לא יודעת איך אני מרגישה עם זה שהיא תמשיך לגור איתך.״ היא אמרה להפתעתי. ״על מה את מדברת, אמנדה? אנחנו דיברנו על זה מקודם והסכמנו שניתן ללוטוס להחליט!״ אמרתי בהלם. ״אני יודעת-״ קטעתי את אמנדה בזעם שמעולם לא יצא ממני קודם לכן. ״אני יותר אבא שלה ממה שהגבר הזה היה. שבע עשרה שנה אני כאן בשבילה, מסיע אותה לבית ספר, נותן לה אהבה, מקדיש כל זמן פנוי שאי פעם יש לי רק בשבילה. את אמא שלה, אני לא אזלזל בזה בחיים. אבל אני אבא שלה.״ אמרתי מרגיש לפתע חנק בגרון, כאילו דמעות אמורות לפרוץ ממני אבל לא אתן להם.