Be My Baby // Hebrew 🎀

🎀 // מלאך של אבא

ꕥ לוטוס ꕥ

שבוע עבר מהעזיבה של אמא. למרות שאבא מנסה לא להראות שכואב לו, אני מרגישה את זה. אני מרגישה את זה בחיוכי הבוקר טוב שלו ובנסיעה לבית הספר, אני מרגישה את זה כשאני מציצה לתוך החדר שלו במהלך היום ורואה אותו אורז בכאב את הדברים שלה, אני מרגישה את זה כשהוא אומר לי שהוא בסדר. כי הוא לא בסדר.

״מה קורה פה?״ סוף סוף ראיתי חיוך אמיתי מאבא שבדיוק חזר ממשלוח הארגזים שעשה לבית של אמא. עמדתי במטבח במשך שעה וחצי הערב, מנסה להכין ארוחת ערב במקומו כדי לעודד אותו.

״אנחנו חייבים זמן איכות. הדיכדוך הזה לא עושה לנו טוב. תשב בנתיים, הכנתי תפוחי אדמה בתנור עם עוף.״ אמרתי עם חיוך, מתעודדת מהבעת הפנים של אבא. פתאום משהו נדלק בתוכו, כאילו כל הכאב שהיה בתוכו השבוע פשוט התנדף וחיוך אמיתי יצא ממנו, לא חיוך שמטרתו להרגיע אותי.

האוכל לא היה מדהים בכלל, האמת שהוא היה מלוח מידי. אבא כמובן אכל אותו כאילו זה הדבר הכי טעים שאכל מימיו רק כדי שלא התאכזב, וזה הצליח לו כי ההצגה הקטנה הזאת חיממה לי את הלב.

כשסיימנו לאכול הצעתי שנראה סרט, אבא מיד התנדב להכין פופקורן בעוד אני חיפשתי סרט טוב בטלוויזיה. במהרה בחרתי לנו סרט ואבא הצטרף אליי לסלון. הוא הקרין את הסרט בוי.או.די ואני חיפשתי לי תנוחה נוחה על הספה, כשאבא התיישב על הספה, הבנתי שהתנוחה הכי נוחה היא כשהראש שלי על הרגליים שלו. אישרתי לעצמי להרגע על הרגליים שלו כשהיד שלו עברה לי על השיער, מלטפת את ראשי ומשחקת עם שערי בעדינות. אני חושבת שלא היינו בסיטואציה הזאת מאז שהייתי ילדה קטנה.

״פרח הלוטוס שלי.״ הוא אמר בשקט אחריי חצי שעה שאנחנו באותה תנוחה ונשק לראשי. פניי שהיו ממוקדות בסרט הסתובבו אל פניו של אבא. אולי הייתי ממוקדת בעזרת עיניי בסרט אבל המחשבות שלי נדדו אל אבא לאורך כל החצי שעה הזאת. ״עם השנים את רק הולכת והופכת ליפהפיה יותר.״ הוא אמר עם חיוך חתום, מלטף קלות את פניי. אפילו כשאני מביטה בו מלמטה פניו נראים אלוהיים ומפוסלים, עצמות לחיים גבוהות ואף קטן וסולד, אני דיי בטוחה שאין גבר שלא היה רוצה להראות כמוהו.

לפתע טלפון הנייד שלי צילצל וקטע את הרגע החמים עם אבא, קמתי מברכיו בעדינות והרמתי את הטלפון משולחן הקפה ושמה של איילין הופיע על הצג.

״הלו, בייבי?״ עניתי בחיוך ענק ומיד הביט בי במבט מבולבל, אמרתי לו ללא קול ׳איילין׳, מדגישה את שמה בעזרת שפתיי. אבא חייך, ניענע את ראשו ועצר את הסרט.

איילין היא החברה הכי טובה שלי מגיל שלוש, עברנו הכל ביחד ועשינו הכל ביחד - היינו ביחד בגן, בבית הספר, עד עכשיו יחד בתיכון, ההופעה של הבקסטריט בויז כשהיינו קטנות שאליה אבא שלי לקח אותנו ואם זה במחזור הראשון של איילין ואז שלי. אנחנו תמיד יחד. לצערי, החברה האהובה שלי עוברת תקופה לא פשוטה, עוד אחת מהתקופות שהיא חווה מאז שהיא ילדה. ההורים של איילין חינכו אותה בצורה נוקשה, הם מכים אותה מאז שהיא זוכרת את עצמה. ״חינוך בחגורה״ היא קוראת לזה כשהיא מתבדחת על זה עם דמעות צער בעיניה.