Be My Baby // Hebrew 🎀

🎀 // שבע דקות

ꕥ לוטוס ꕥ

איילין ישבה על המיטה שלי מקופלת לתוך כדור ומתייפחת בלי הפסקה. לראות את החברה היפה שלי בוכה בצורה כזאת שוברת לי את הלב בכל פעם מחדש. העיניים הירוקות בצבע זית שלה היו אדומות ובקושי היו פקוחות, הן היו צרות וקטנות ממילא ועם כל הדמעות שיוצאות מהן, איילין לא הצליחה להשאיר אותן פקוחות לשניה. השפתיים הדקות והמשורטטות שלה ננשכו בכל פעם שאיילין הרגישה צורך להתפרץ בבכי חזק יותר והשיער המתולתל בצבע החום בהיר שלה נפל על פניה. איילין הייתה יפה אמיתית, יש אנשים שאפילו השוו את יופיה לריאהנה עקב עיניה הירוקות ועורה השחום, רק עם אף קטן יותר.

״בייבי, בבקשה תשתי משהו. תנסי להרגע.״ התחננתי מאיילין. היא ניגבה את פניה עם השרוולים של הסוודר שעליה. ״הם עשו את זה עוד פעם, לוטוס.״ היא אמרה בקול שקט ושבור מבכי. לא יכולתי לשמוע את הדרך שבה הם התעללו בה הפעם אז פשוט הסתערתי עליה בחיבוק, עוטפת אותה בצורה החמה ביותר, מנסה לקחת את כל הכאב שלה בחיבוק.

״יש לי רעיון, ליני.״ לחשתי לה כשהיא עוד הזילה כמה דמעות על הכתף שלי. ״אולי תלכי להתקלח, בנתיים אני הוציא את הקלטות של כל הסרטים שאנחנו אוהבת ואת כל המגזינים האהובים עלייך ואני הביא לנו נשנושים? נעשה ערב רק לעצמנו. אני חושבת שאבא שלי לא יתנגד אם אני אקח בקבוק יין.״ הצעתי ואיילין התנתקה מהחיבוק. סוף סוף הצלחתי לראות את העיניים הירוקות של ליני, מביטות בי עם טיפה של אושר. ״אוקיי.״ היא לחשה ומיד קפצתי מהמיטה אל המסדרון, מאפשרת לאיילין להכנס למקלחת שבחדר השינה שלי.

״דאדי!״ קראתי בקול.

☽ ג׳וני ☾

ישבתי בגינה הקדמית, עם סיגריה בידי וכוס יין בשנייה. בהיתי בחושך וחשבתי על המצב שבו אני תקוע. מי שחשבתי שהיא אהבת חיי, האישה שחייתי איתה שבע עשרה שנים עזבה ונותרתי עם הבת שלה לבד. הבת שלה? נפעמתי, היא גם שלי. אף פעם לא העזתי לחשוב עליה רק כשלה.

״דאדי!״ הקול המתוק של לוטוס נשמע צועק לי. היא קראה לי ככה כשהייתה צריכה משהו, כשהיא הייתה צריכה את הצד הכי רך שבי ואלוהים שזה עבד בכל פעם מחדש מבלי לנסות.

״כן, בייביגירל.״ החזרתי בקריאה בקול אבל לא מספיק כדי להיות צעקה. זרקתי את הסיגריה למאפרה מאולתרת מכוס פלסטיק עם מים, וקמתי ממקומי, לוקח איתי את כוס היין ונכנס אל הבית ורואה את לוטוס עומדת מולי בפרצוף מבולבל.

״בייבי?״ שאלתי ברוך מתקרב אליה מעט. ״ח-חזרת לעשן?״ היא שאלה בשקט. לפתע הבנתי שברוב טיפשותי, שכחתי שעוד לא סיפרתי לקטנה שלי שאני מעשן וזה סיפור יחסית גדול כי כשלוטוס הייתה קטנה, גם אז לא ידעתי איך להסתיר את העובדה שאני מעשן, לא כמו אמנדה שהייתה מקצועית בזה. לוטוס הקטנה, שהייתה לפי דעתי בת עשר אז, למדה מאיזה הרצאה על עישון בבית הספר שכל סיגריה מקצרת את חייו של האדם בשבע דקות.