Be My Baby // Hebrew 🎀

🎀 // איש הסוד

ꕥ לוטוס ꕥ

זה רגע מאוד מביך שכנראה שבחיים לא חשבתי שאצטרך לסבול. לשבת בסלון של הבית המושלם שלי עם המשפחה המושלמת שלי ולצפות בהורי שמכריזים שההצגה הזאת סוף סוף נגמרת. לא חשבתי שזה יקרה.
שלא יהיה חוסר הבנה כאן, אני אוהבת את הורי מכל ליבי, כל טיפת אהבה שהייתה בהם הם העניקו לי, אך מרוב כל האהבה שהם העניקו לי במשך כל השנים האלה, לא נשארה להם מספיק אהבה אחד לשנייה.

לפחות מהצד של אמא שלי.

מהצעקות הבלתי נסבלות שלה ששמעתי מחדר השינה שלהם בשבוע שעבר, אבא גילה שאמא בגדה בו. גילה... יותר נכון אמא הודתה בפניו שהיא בגדה בו. אמא סיפרה לי שהיא לא בגדה בו, היא פשוט רצתה להכניס עניין לחיי המין שלה. אולי זה נשמע מוזר אבל כזאת אמא שלי, היא אמא צעירה ולכן היא מרשה לעצמה לדבר לידי בפתיחות. אמא בגדה באבא עם המדריך כושר שלי שהוא במקרה היה גם שלה מבלי שאני או אבא ידענו. אבל ברגע שהיא סיפרה לי מה קרה בינה לבין אבא בשבוע שעבר, הודעתי למאמן שאני מעדיפה לעלות במשקל מאשר לתמוך בבן אדם שפירק את המשפחה שלי.

הייתי קצת דרמטית כשאני חושבת על זה.

בכנות? גירושים זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות להם. ההורים שלי הסתדרו בינהם כמו חברים ולא כמו זוג. כל פעם שהם דיברו על הזוגיות שלהם הם רבו אבל כשזה היה נוגע אליי או לדברים בסיסיים שצריכים להתקיים ביניהם, הם הסתדרו מעולה.

אמא לא בן אדם שבנוי למערכת יחסים כמו אבא, אבא השתדל להיות הבעל הכי טוב שהוא יכול להיות בדיוק כמו שהוא עשה כשהוא השתדל להיות האבא הכי טוב ולפעמים אני חושבת שאולי זה בגלל שהוא לא האבא הביולוגי שלי למרות שגידל אותי מהלידה שלי והלאה. לפעמים אני מרגישה שאולי הוא מנסה להוכיח את עצמו כאבא ובעל מאשמה שאני לא באמת שלו. וזה הצליח לו. לפחות מבחינת האבהות.

״זה לא אשמתך, נסיכה.״ אבא אמר כשהעיניים החומות שלו מביטות בי בעצב. ״כי זאת אשמתי, נכון?״ אמא מילמלה בקול רם מספיק שאבא שיושב על ידה ישמע. ״לא עכשיו, אמנדה.״ הוא אמר בקול נמוך. הם ישבו אחד על יד השנייה בספה הלבנה והארוכה ואני ישבתי על הכורסא הלבנה שמולם, משחקת באצבעות מידי פעם כי אני לא מסוגלת לעמוד בשיחה הזאת. האמת שכל העניין הזה כן באשמתי, שוב, כל טיפת אהבה שהם יכלו להעניק הם העניקו לי עד שבאיזשהו מקום הם הלכו לאיבוד כשזה היה קשור אליהם.

״בייבי, אני אהיה כנה איתך-״ אמא אמרה והבטתי בה.

ההתנהגות שלה היא לא אשמתה.
ההורים שלי התאהבו כשאמא הייתה בת שמונה עשרה ואבא היה בן עשרים ושתיים, היא הייתה בחודשים הראשונים של ההריון איתי כשהאבא הביולוגי שלי - לא שאפשר לקרוא לו אבא - ברח.
אבא היה מאוהב בה עד מעל הראש והוא היה מוכן להתחתן איתה במידית ולגדל איתה את הילד העתידי שלה. אבא היה רומנטיקן ואמא פשוט פחדה. ילדה בת שמונה עשרה בהריון לבד, היה נראה כאילו אבא הוא הפיתרון ההגיוני שלאחר מכן אמא גילתה שהוא דווקא נוח מאוד לטווח ארוך. אמא לא באמת בחרה בחייה אבל תמיד דאגה לומר לי שהיא אוהבת אותי, גם אם רבנו כמו מטורפות, הריב היה נגמר בתזכורת של ״אני אוהבת אותך״ כי בסופו של יום, אף אחד לא מלמד אותך איך להיות אמא.