sweet dreams

ליילה

"את לא היית צריכה לדעת כלום , חוסר הידיעה שלך הפך אותך לבערך חסינה. אף אחד לא ידע עלייך בעולם הזה
ולי? לי לא הייתה נקודת תורפה מבחנתם" אבא שלי ליטף את שערי בעדינות "אני מפחדת " בכיתי חרישית "אל. את הכל עבורי , אני אשמור עלייך כאן . אני אטפל בלימודים שלך לשנה הבאה
תוכלי להזמין לכאן את רני הזאת ואת פייגי " הוא הציע "יש כאן בריכה ויש לך חדר מוכן , תמיד היה לך" החיוך שלו הרגיע אותי "אמא לצערי באמת ביפן ותחזור רק בחודש הבא. " הוא אמר בצער "אבל , שיין ואח שלו דין שהוא קצת יותר מבוגר ממך גרים פה למשך תקופה" הוא חייך "למעשה , אני מתגורר באחוזה קרוב לכאן . הייתי לוקח אותך איתי אבל יותר בטוח לך כאן עם דין ושיין" הוא הנהן בהחלטיות "אוקיי" הנהנתי בעדינות "אני אוהב אותך . שיין כבר יגיע לכאן עם הבגדים שלך וויליאם יותר מישמח להכיר לך את האחוזה , אין עבורך שום איזור מוגבל כאן חוץ מהמסדרון בקומה הרביעית , הוא לא מוגבל אבל דין נמצא שם והוא יכול להיות קצת מצוברח מידי פעם" אבי משך בכתפיו "אני חייב ללכת , אני אוהב אותך" הוא אמר ויצא מהחדר "גברתי" וויליאם פתח את הדלת של החדר שהיינו בו
"כעיקרון , אין חוקים זה הבית שלך . יש לאחוזה ארבע קומות , החדר שלך נמצא בקומה הרביעית את נמצאת לגמריי בקצה השני של הקומה אז את ובין לא אמורים להפריע אחד לשני . יש בקומה השלישית ארבעה חדרי אורחים שמטעמי בטיחות לא תוכלי ללון בהם . החדר של שיין נמצא בקומה השנייה בקצה המסדרון בדיוק כמו החדר של דין רק שתי קומות מתחת " הוא סיים את הנאום "וזה החדר שלך" הוא פתח את הדלת וחדר לבן התגלה בפניי
המיטה הענקית ניצבה במרכז כבר מוצעת במצעים לבנים
"תודה" בירכתי אותו "אני אסתדר מכאן" צחקתי והוא הלך
מאוחר יותר כל מה שבאמת רציתי זה מקלחת טובה ושינה מאוד ארוכה  , אני לא יודעת מה להגיד לשיין
אני לא מצליחה לשים את האצבע למה אני כועסת עליו אבל אני מרגישה נבגדת , האופן שבו הוא סחב אותי לאוטו בחוסר הרגישות
"ליילה" שיין הופיע בפתח הדלת "אני יודע אני יודע" הוא נכנס וזרק תיק שחור בפינת החדר "שיקרתי לך , ההורים שלי לא עורכי דין . ואני לא סתם נהנה עם קצת ירוק במסיבות " הוא התיישב על המיטה
"אבל ליילה , עכשיו שאת יודעת אני כבר לא לבד " הוא מצמץ
"היי איתי בזה?" הוא ביקש ''תשבע שאתה לא אוכל לחמניה מאחורי הגב שלי" ביקשתי "אפילו לא ביס" הוא צחקק וחיבק אותי חיבוק כזה שהייתי זקוקה לו
"טוב אני האמת חייב ללכת לאנשהו אבל אח שלי דין אמור להגיע אז את לא תהי לבד " הוא אמר בחצי חיוך
"למרות שאולי כדאי לנסות להימנע ממנו " הוא פער את עיניו "למה כולם אומרים את זה עליו?" שאלתי בעניין , למה כולם כל כך שונאים את הדין הזה?
"טוב הוא פשו.." הוא התחיל להסביר לי כששומר נכנס בדלת
"בוס" הוא עמד ישר כשידיו מאחוריי גבו "חייל" שיין נעמד "אנחנו מתכוננים ליציאה , מר דין יצטרף?" הוא שאל הרשמיות "לא , הצוות של דין ודין נשארים כאן . תכין את הצוות הקטן המחליף להיכנס כשומרים לליילה , אני מדבר איתך על מאבטח מחוץ לחדר , שליח , נהג, ומשרת פרטי אני מובן?" שיין ציווה . אני מכירה את שיין כהילד השטוטניק הקצת סטוציונר שמעשן במחששה עם כל החברה במקום להיכנס לשיעור ובכל זאת מקבל מאה . וכאן , כאן הוא שונה
כאן הוא הבוס של הצוות שלו וכאן אני לא בת לאמא רופא ולאבא עורך דין אני ילדה למשפחת פשע
אני לא כל כך מבינה איך המשפחות של שיין ושלי קשורות אבל כנראה שהקשר נוצר לפני שנולדתי כי תמיד אמרו לנו שאנחנו גדלנו יחד מהרגע שפקחנו את העיניים
"משוחרר" שיין ביטל את החייל בהיהף יד "טוב אני צריך ללכת פרח שלי" שיין השתמש בכינוי שלי
"אני אהיה כאן בבוקר " הוא משך בכתפיו "טוב " צחקתי "וואו את כל כך מכוערת" הוא מצמץ והזכיר לי את שיין של היום יום . הוא קרץ לי לבסוף ויצא מהחדר
לקחו לי כמה שניות להתאפס על עצמי וליהכנס למקלחת
כשיצאתי מהמקלחת שמעתי רעשים מהמסדרון "אממ דין" זאת בחורה
"איפה החדר שלך?" היא המשיכה והגניבה גניחה קלה "תיכנסי לחדר השלישי אני כבר מגיע" שמעתי קול עמוק . התקדמתי מעט אל תוך המסדרון כדי להעיף מבט בבחור המסטורי "את תעמדי שם עוד הרבה זמן?" הוא אמר בקול העמוק שלו שחדר לי לעצמות "אני מדבר אלייך , ליילה " הוא ציין את שמי פתאום
התיישרתי מיד ויצאתי מהצללים "סליחה זה לא היה לעניין אני רק .." התקדמתי אליו "הסתקרנת?" הוא אמר בהרמת גבה כשבקולו אין שום זכר לשעשוע "טוב כן . אני מצטערת " התנצלתי
"טוב , בגלל שזה המפגש הראשון שלנו אני אשלח לך . אבל " הוא התקרב אליי עד שנתקעתי בקיר
"זאת הפעם האחרונה שאת מתעסקת בעניינים שלא שלך ובטח לא בשלי , אני סלחן הפעם" הוא לחש לי
"אממ . או שמה?" זזתי אחורה כך שאני לא דחוקה אל הקיר יותר "אל תגרמי לי להיות יותר גס רוח ממה שאני עכשיו , אני לא שיין אז כדאי שתאספח את עצמך ואת הכבוד שעוד נשאר לך ותלכי לחדר שלך . ילדה   " הוא הציע בכעס
משום מה כל מה שהצלחתי להגיד זה "הו תהיה בטוח שאתה לא שייין אתה חתיכת גס רוח שזקוק לחינוך דחוף . יצאתי הנה רק להכיר אותך "
משכתי בכתפיי "ואני יותר מאשמח שמהיום כל אחד יעסוק בעניינים שלו בלבד אגב אולי כדאי שגם אתה תלך לחדר שלך. ילד" אמרתי ובהפגנתיות הלכתי משם
שמעתי אותו ממלמל משהו מעבר לדלת ונעלם ,
מאוחרת יותר דין והאורחת שלו הרעישו כמו מכונה ליצור תינוקות . מה שאני מקווה שלא יתברר הנכון
למרות , שמגיע לו שיהיה לו תינוק שיתיחס אליו בגסות הרוח שבה הוא נוהג באנשים
אוח.  הרעשים האלו בלתי נסבלים בחיי , אני יוצאת מהחדר בקושי "גברת ליילה" השומר מחוץ לחדרי התמתח " הכל בסדר?" הוא שאל
"באמת , אתה יודע אם שיין חזר?" שאלי בהיסוס
"עדיין לא לצערי" הוא עיקם מעט את מבטו "אלוהיייייים דין" שמענו את אותה  הבחורה שוב
"יודע מה. אולי תראה לי את החדר שלו?" ביקשתי
"החדר של מר שיין?" הוא נשף בתדהמה "כן כן , סמוך עליי זה בסדר . אנחנו כמו אחים ואני זקוקה לשינה טובה" הרגעתי אותו הוא חייך חיוך ספקני והוביל אותי לחדרו של שיין , המיטה שלו הריחה כמוהו ולרגע הרגשתי בבית .
_________________________
פרק שני , מה אתן חושבות על דין?
אוהבת