הריון לא מתוכנן

פרק 23

אחרי שבוע שהילדה הייתה בבית החולים שיחררו את קלואי ואת הילדה, הגענו לביתי כי החלטתי שהן יגורו אצלי וזה ככה יהיה.
״נו החלטת איך לקרוא לה?״ שואל את קלואי שהניחה את הילדה על הספה, ובדקה שהיא חגורה טוב בסלקל, ״היילי.״ היא אמרה והסתכלה על היילי הקטנה, הייתה כפילה שלי עינייה הכחולות לעומת עינייה של קלואי שהיו חומות, ״שמח על השם״ מצחקק קלואי חייכנ אליי. ״זה בסדר שנגור אצלך?״ שאלה והסתכלה שוב על התינוקת הכי יפה שנוצרה בשבילנו. ״כן בטח, מהיום הבית שלי זה הבית שלך קלואי, את לחוצה?״ אני שואל ומתקרב אלייה, מניח את ידי בשיערה הדק והחלק שהתארך עם הזמן. ״ל-לא למה שאני אלחץץ תומאס״ היא גמגמה, ״תפסיקי להיות לחוצה, אין מה להילחץ״ מוריד את ידי משערה ומחזיר אותה ללחיה האדומות והנבוכות,
״אני יודעת שאני לא אהיה אמא טובה״ מלמלה בלחש, ״שתקי. אוקיי? את תהיי מושלמת קלואי, מה מפחיד אותך אני פה איתך.״ היא חייכה לעברי חיוך אמיתי ונבוך והיא הניחה את ידייה על זרועותי השריריות ועלתה על קצות אצבעותייה וחיבקה אותי, הייתי המום ממעשיה אבל התעשתתי והנחתי את ידיי על גבה התחתון.

״כוסעמק״ סיננתי מפי קמתי מהמיטה הזוגית שלי ויצאתי מחדרי לעבר חדרה של היילי הקטנה הרמתי אותה שהיא בוכה על ידיי ״שש קטנה של אבא״ אני לוחש ומנסה להרגיע אותה, ״אני רואה שאתה קמת במקומי״ לחשה קלואי ונכנסה לחדר לוקחת את היילי לידייה הקטנות היא הורידה את כתפייה של חולצתה ואת הכתפיה של החזייה השחורה, היא הוציאה את שדייה העגולות והיפות אוי תום מה חושב לעצמך, ציחקקתי בשקט
ונתנה להיילי לינוק משדייה, ״על מה בידיוק אתה צוחק?״ קולה של קלואי נשמע בחלל החדר חייכתי אלייה, ״אמ.. איך שאת הוצאת את השד הרג אותי, אני גבר עם יצרים את יודעת״ הובכתי ״תומאס!״ היא הובכה בעצמה,
״טוב תניקי בשקט את היילי. נדבר אחר כך״
יוצא מהחדר בכדי לתת לה להניק בשקט ובשלווה.
יורד בשקט לסלון ומתיישב שם, לוקח את השלט של הטלוויזיה ומדליק על משחק כדורגל שידור חוזר של ברצלונה נגד ריאל מדריד. ״נרדמה״ והתיישבה לידי, הסתכלתי על עינייה החומות והיפות, ״ממ״ הנחתי את
ידי על פניי ״תודה על הכל קלו, באמת זכיתי להיות אבא. אולי לא שאנחנו ביחד, אבל זה רק אומר הרבה דברים, אני התחלתח לחבב את זה להיות אבא, לא סתם אומר לך, אז רציתי להגיד תודה על זה שהבאת לי את המתנה הכי יפה בעולם.״ חייכתי לעברה ודמעה זלגה מעינייה, מחתי את
דמעותיה בעזרת אגודלי ״אל תבכי״ והנחתי את ידיי על לחייה הקטנות, זה הרג אותי שבחורות בוכות זה משום מה החולשה שלי.
״אני בוכה מאושר, ואני בוכה שאני מצטערת
כל כך על זה שהסתרתי ממך הרבה זמן.״ הניחה את ראשה בחזי והתקרבלה בתוכי, הנחתי את שתי ידיי בגופה הקטן והדקיק, מכרבל אותה בתוכי בחוזקה והדמעות שמרטיבות את חולצתי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שלום לכן👋
אז רק רציתי לומר לכן שחזרתי, סליחה שהעכבתי מידי את הפרקים פה, לצערי הייתי במחסום כתיבה פה ממש רצינית!
וזה לא פייר שיש מחסום כתיבה נכון?
רציתי להגיד תודה לכל אחת מכן ולכולן שכתבתן לי גם בהודעות וגם פה בסיפפור להמשיך, כי כבר כמעט שכחתי מהסיפור הזה. תודה על 55.4 אלף צפיות לא ציפיתי.

50 הצבעות ואני ממשיכה.
ומי שעוד לא עקבה אחרי, מוזמנת לעקוב, כי אחרת לא תקבלו התראה מהסיפפור.
אוהבת❤️