נקודת מבט ג'אנגקוק:
"אמא אבא בבקשה על תעזבו אותי"
"קוקי קום" פתחתי את העיניים עם דמעות וראיתי את ג'ימין החבר הכי טוב שלי בעצם גם החבר היחיד שלי הוא והמשפחה שלו אימצו אותי שהייתי קטן יותר אז אפשר לומר שאנחנו אחים חורגים.
אבל אני כל כך מתגעגע להורים שלי הם מתו בתאונה שהייתי בן 8.
"שוב היה לך את הסיוט הזה" ג'ימין שאל אותי והנהנתי והוא קפץ עלי לחיבוק וירדו לי דמעות
"על תבכה הכל טוב אני איתך עכשיו בוא תשטוף פנים ואז תרד למטה אנחנו צריכים לצאת לפנימייה יום ראשון" אוף לא רוצה לפנימייה בא לי להישאר פה.
"טוב" קמתי שטפתי פנים יצאתי מהחדר ו\ראיתי את אמא של ג'ימין מכינה לאכול או שאני כבר יכול לקרוא לה אמא שלי.
"בוקר טוב חמוד שלי היו לך שוב סיוטים?"
הנהנתי וירדו לי דמעות
"אוי חמוד שלי לא לבכות אני יודעת שזה קשה לך אבל אנחנו כאן איתך ואנחנו לא נעזוב אותך אתה חלק מהמשפחה שלנו בסדר?" אמא אמרה לי אני שמח שהיא דואגת לי ושאכפת לה ממני
"תודה אמא" "בוא תביא חיבוק לאמא ילד שלי" הבאתי לאמא חיבוק שאני ממש שמחתי אני מרגיש סוף סוף בבית.
אכלתי ויצאתי למכונית ישבתי ליד ג'ימין אני קצת לחוץ בנוגע לפנימייה אני בלחץ של אם לא יקבלו אותי או שהטראומה שלי תחזור אני מפחד אני לא רוצה שזה יקרה לי.
"קוקי על תהיה בלחץ הכל יהיה טוב" ג'ימין אמר לי "ג'ימין אני ממש מפחד שיקרה לי את מה שקרה לי לפני 4 חודשים" אמרתי לו וראיתי את המבט המודאג שלו
"קוקי שלי על תדאג אף אחד לא יגע בך או יפגע בך אני ישמור עלייך תוציא לך את הפחד הזה מהראש אני מבטיח לך שאני לא יעזוב אותך"
הוא אמר לי ונרגעתי קצת "תודה גימיני" " בבקשה ארנבון קטן"
אחרי כמה דקות עצרנו באיזה מקום יצאתי מהמכונית והסתכלתי מסביב. ראיתי בניין גדול
ואז ראיתי גברת נחמדה מתקרבת אלינו
"נעים מאוד אני המנהלת של הפנימייה קוראים לי ליסה אתם בטח פארק ג'ימין וג'ון ג'אנגקוק" אני לא אוהב שקוראים לי בשם משפחה הזה.
"פארק ג'אנגקוק" אמא שלי תיקנה אותה
"אוי סליחה חמוד" המנהלת אמרה
"נעים מאוד אני ג'ני אמא של ג'אנגקוק וג'ימין" אמא אמרה
"נעים מאוד אני אתן לכם כמה דקות לדבר ואז אני יבוא לקחת אותכם" תודה רבה לך" אמא אמרה לה והמנהלת הלכה לצד לא עברו כמה שניות ואמא שלי מחצה אותי ואת ג'ימין לחיבוק גדול
"אמא ...לנשום ... אין ... אוויר" אני וג'ימין אמרנו באותו זמן וצחקנו
"סליחה חמודים שלי אני התגעגע מאוד"
"גם אנחנו אלייך אמא" אמרתי והבאנו לאמא עוד חיבוק.
"אמא את הולכת לאחר לעבודה" ג'ימין אמר לאמא
"וואי נכון ביי ילדים שלי אוהבת אותכם!! ג'ימין תשמור על ג'אנגקוק טוב לא לעזוב אותו לשנייה" אמא אמרה נישקה אותנו ואני חייכתי
"על תדאגי אמא ביי עבודה נעימה" ג'ימין אמר לאמא ואמא הלכה הסתובבנו וראיתי את המנהלת באה לכיוון שלנו.
"בואו חמודים אני יראה לכם את החדרים שלכם"
היא אמרה והלכנו אחריה וואו המקום הזה ממש יפה חשבתי לעצמי"
"הגענו ג'ימין אתה בחדר 111 וג'אנגקוק אתה בחדר 112" היא אמרה והלכה
ואחרי כמה שניות ג'ימין אמר "מה אנחנו לא באותו חדר??!" יותר נכון צעק
"יאא מה יש לך האוזן הלכה לי מה אכלת לארוחת בוקר מגפון??" אמרתי לו
אמרתי לו והוא צחק "סליחה" הוא ענה לי
"טוב קוקי בוא נלך לחדר שלך קודם" ג'ימין אמר אני לא רוצה "ג'ימין עדיף קודם לשלך אני מפחד" עניתי
"קוקי אין לך ממה לפחד זה לא יקרה שוב אני שומר עלייך אבל בסדר בוא ניכנס לחדר שלי קודם"
הוא אמר לי והנהנתי
ג'ימין פתח את הדלת והתגלו לעיניים שלנו שתי בנים אחד עם שיער ירוק ואחד עם שיער חום זה שאם החום הסתכל עלי במבט של רצח וזה שאם השיער הירוק הסתכל על ג'ימין במבט אדיש
אני לא חושב שהם אוהבים אותנו כל כך.
הספר הראשון שאני כותבת מקווה שאתם אוהבים עם יש בעיה במשהו אז תרשמו לי בתגובות💜
YOU ARE READING
הפנימייה - טאהקוק
Romance{ הושלם } ג'אנגקוק וג'ימין הם אחים חורגים שמגיעים לפנימייה ומוצאים את עצמם שותפים של שתי בנים שגורמים להם להישתגע. . . . . . הסיפור מכיל: -גייז. -טופ. -בוטום. -תכנים מיניים. -תכנים קשים. -דיבור גס. -אניסות. . . . מקווה שתואהבו סיפור ראשון שלי💜😇 הת...
