הפנימייה - טאהקוק

פרק 8:

נקודת מבט טאהיונג:

קמתי אם כאב ראש וואי ידעתי שלא הייתי צריך לשתות אתמול רצתי לשירותים והקאתי את כל מה שהיה לי

״טאהיונג-אה אתה בסדר?״ ״חוץ מזה שכואב לי הראש וזה שאני מקיא עכשיו כן אני בסדר!״ ״בוא איתי״ הוא לקח אותי והושיב אותי על המיטה ״חכה כאן אני אכין לך תה״ ״אוקי תודה״

הוא חזר והביא לי את התה ״טאהיונג למה שתית אתמול?״ ״אם כבר מדברים על אתמול מתי חזרת לחדר?״ ״זה מה שמעניין אותך עכשיו?? אתה לא מרגיש טוב עכשיו תגיד לי למה שתית!״

״אני לא יודע כנראה שפשוט רציתי״ ״אוקי״ הוא אמר ואני קמתי מהמיטה לקחתי בגדים מהארון בשביל להחליף כי יש בית ספר ״מה אתה חושב שאתה עושה??״

״מתארגן לבית ספר״ ״לא אתה לא שב עכשיו אתה לא יוצא היום מהחדר״ ״ומה גורם לך לחשוב ככה״ ״טאהיונג אני לא צוחק אתה לא מרגיש טוב עכשיו שב!!״

״טוב טוב תרגע״ ״יופי״ הוא אמר והחזרתי את הבגדים וקפצתי על המיטה אני אוהב את זה שהוא דואג לי הוא כל כך חמוד

״טוב טאהיונג-אה אני יוצא לבית ספר יש לי מבחן חשוב היום אז אני יחזור עוד מעט סבבה אני רק יסיים אותו״ ״מה אבל יש לך עוד מקצועות״ ״לא זה לא חשוב לי״

״ג'אנגקוק אני מבטיח לך שאם אתה תפספס את השיעורים האחרים אני ידאג לזה שג׳ימין יבוא להעיר אותך כל בוקר בעצמו!!״ ״אוי לא אוי לא רק לא הנבלה אני השאר כל השיעורים על תדאג רק בבקשה לא לדבר איתו״ ״על תדאג עכשיו לך״ ״ביייי״

נקודת מבט ג'אנגקוק:

איזה חצוף הבן אדם הזה מאיים עלי אז פשוט אחרי המבחן אני לא אלך לחדר אני אלך לטייל כן רעיון טוב הגעתי לבית ספר נכנסתי לכיתה והמורה הגיעה בול בזמן

״טוב חברים בואו תתחילו את המבחן״ היא אמרה וחילקה את המבחנים וואו זה כל כך קל מה זה היא צוחקת עלי חשבתי והתחלתי לצחוק ״משהו מצחיק אותך?״ ״כן המבחן הזה כל כך קל״ ״אז תעשה אותו עם הוא קל״ ״מה שתגידי״

״ג'אנגקוק על תתחצף אלי״ ״כן בטח מה שתגידי״ ״צא מהכיתה!!״ ״מה לא עשיתי כלום!״ ״צא מהכיתה לחדר מנהלת עכשיו!!!״ ״טוב טוב תרגעי שלא יתפוצץ לך וריד״ ״עכשיו!!!!״

יצאתי מהכיתה והלכתי לחדר של המנהלת ״ג'אנגקוק מה קרה זאת הפעם הראשונה ששולחים אותך אלי״ ״מה אני יעשה הם אוהבים אותי״ אמרתי והיא צחקה ״תקשיב אני לא יכולה לשחרר אותך אתה צריך שמישהו יבוא ויחתום על זה״

״מהה למה?״ ״אין מה לעשות זה חוק חדש״ ״אוקי אוקי אני אחשוב למי להתקשר״ לג׳ימין לא הוא יהרוג אותי לג׳ין לא הוא יהרוג אותי גם אה לטאהיונג רגע אבל הוא ירצח אותי טוב נו אז מה לקחתי את הטלפון והתקשרתי אליו

״הלו?״ ״טאהיונג-אה זה ג'אנגקוק אממ אתה חייב לבוא לבית ספר אני די הסתבכתי במשהו קטן״ ״פארק פאקינג ג'אנגקוק!!!!״

נקודת מבט טאהיונג:

ניתקתי את הטלפון ויצאתי לכיוון הבית ספר למה תמיד הוא חייב לעשות בעיות נכנסתי לחדר של המנהלת וראיתי אותו יושב על הכיסא מסתכל על השולחן

״שלום טאהיונג״ ״שלום אממ אפשר לשאול מה הוא עשה?״ ״כן הוא התחצף למורה שלו״ היא אמרה והעצבים עלו לי ״אה באמת״ ״כן״ ״אוקי איפה אני צריך לחתום ואני מבטיח לך שזה לא יקרא שוב!״

״כן בטח אתה תהרוג אותי״ ״הוא לחש לעצמו הוא חשב שלא שמעתי אותו והוא כל כך צודק הוא מת ״תודה רבה לכם אתם יכולים לצאת עכשיו״ המנהלת אמרה ויצאנו

עברנו את החדר שלה והצמדתי את ג'אנגקוק לקיר ״מה אתה פאקינג חושב שאתה עושה אה??״ ״לא עשיתי כלום!!״ ״אז למה הוציאו אותך?״ ״כי המורה סתומה״

״ג'אנגקוק!!״ ״טוב טוב יכול להיות שהתחצפתי קצת״ ״מה אמרת לה?״ ״אממ אמרתי לה כן בטח מה שתגידי״ ״אתה רציני אתה חייב להפסיק לומר את זה עכשיו חוזרים לחדר ואני קורא לג׳ימין״

״מהה לאלאלאלא״ ״אוקי אז לג׳ין״ ״טאהיונג!!!!!״

טאהיונגי דואג לג'אנגקוקי🥺💜