My Mafia Boy

היא הניעה את רגלייה הארוכות מצד לצד. החצאית הגבולית הלבנה נענה את עצמה על הגוף הקרמל המשוגע שלה, היא התגלגלה במעגלים שגופה המדוייק קלע את התנועות בשלמות מפוקפקת.

שיערה הבלונדיני והתלתלי נתלה בסלסול על הגב המתוח שהזכיר צלקת מהעבר. היא משכה את עייני כל היושב ישר כשעייניה החתולות והצבועות בירוק זית שבו לחייך בתום המופע.

בתאטרון הסטודיו, היא עלתה על המופע הראשי שלה "הארנבה הלבנה", הרקדנית שתחסיר מכל אדם מילים במהירות שהכרטיסים נחטפים.

תוכלו להציץ בעייניה, משוטטות ומוצאות אלפי אנשי טוקסידו, מכובדים, נשים מכובדות המניעות את כפות יידהם במחיאה לאומנות שלה.

ובדיוק בזויית הראשונה, ישבו שני אנשים. ג'וני ורסה ואיש העסקים המפוקפק בכל רחבי הארץ, אלפרדו טרנטינו.

אילו עייניה שמיצמצו בהתרגשות ידעו מי ישב מולה בזווית מושלמת כדאי לעקוב אחרי כל תזוזה שלה, לבטח היא הייתה כבר ממזמן. בורחת.

------------

"הפסדנו לאיחו דה פוטה הזה 300 אלף דולר!" הוגו נבח. כוס הוויסקי של אלפרדו נעלמה עד סופה כשהוא שאב אותה לתוכו.

"בוס מה נעשה? להעלים לו את העצמות?" מוח שאל כשחבורת העבריינים המלוכלכים כמעט נכנסו לסלון המרווח של אלפרדו, יידו של אלפרדו הונפה כדאי שיעצרו ובדום הדקה החיילים נעצרו.

"תפעלו בחוכמה. תנו לו לסובב את הרולטה, בעוד יומיים יהיה אספקת נשק חדשה מרוברטו, ואתם תהיו שם לפניו." -"בוס, אנחנו? זה יהיה מבצע בלעדייך?" הקיסם של אלפרדו ננעצה בין שייניו מגרדת את הסטייק פילה כשאכל לפני.

"כן. על זה רציתי שתשאר איתי רגע מוח" אלפרדו כיחכח בגרונות כשהוגו הוביל את כולם החוצה וסגר אחריו את הדלת.

"קרה משהו בוס?" מוח הרשה לעצמו לשאול. "אני שולח אותך," אלפרדו קבע. מוח היה שילוב מושלם של יד שנייה לאדם כמו אלפרדו, הוא היה חכם, אך אלים, וזה מה שלפעמים גרם למאזניים שלו לא להיות עם שיווי משקל. לפעמים נטה לחשוב כמו עבריין מדי, מהיד שנוטת לתת בוקסים.

אך לא סתם היה כנוי כמוח, הוא היה מבריק ברעיונות והיה תמיד אחראי למארבים.

"אני חוזר ללונדון לכמה ימים." הוסיף, "ג'וני עשה בעיות? חשבתי שאחרי ההסכם בניכם הכל נקי והוא ממשיך לספק לנו סחורה."

"זה היא.." אלפרדו הודה.

"הו בוס... יש לי חדשות לא הכי מעוררות תקווה אם כבר מדברים על ההיא." היה אפשר לראות את הגילגול עיינים המזלזל של מוח, הוא בחיים לא האמין באהבה.

"זו היא. לא ההיא." קולו של אלפרדו היה ארסי. "כן בוס, קיבלתי מקורות מידע עלייה. כמו שביקשת."

"קוראים לה ג'ולייט קרוליין, היא בת 21 ביוני הזה, היא די צעירה. אבל שופעת הצלחה, היא רקדנית מקצועית מגיל קטן ומוכשרת בכך עד כדי כך שההופעות שלה לרוב נמכרות לתפוסה מלאה אחרי חצי שעה.

יש לה אמא שעובדת בדינר ושמה ג'יל, ואביה נפטר כשהייתה בת 12 מהתקף לב.

היא מוכרת בכמה עיתונים חוץ מהתואר שלה כרקדנית כי הצילה הרבה הרבה כלבים מהתעללויות. אפשר להבין שהיא אוהבת בעל"ח.

היא בדר"כ יושבת תמיד בימי שבת בדיינר של אמא שלה בשעה 5 אחרי שהיא מסיימת לעזור לה ושותה את השייק האהוב עלייה- שייק פירות טרופי.

ובמשך השבוע היא עובדת כמו חמור. כמעט ללא הפסקה, כך שיום שבת זה יום חופש אצלה.

לאקס האחרון שלה קוראים קייל, אך זה היה לפני זמן רב.

ולחברה הכי טובה שלה מלודי. ואם כבר מדברים על חברים, אנשים שקרובים לה מכנים אותה ג'ול." מוח שפך.

"ואיפה הבשורות הרעות?" אלפרדו ניסה להבין,

"לא משנה.." מוח משך בכתפיו. הכיחכוח בגרון של אלפרדו גרם למוח לדבר כרגיל.

"בחייך אלפרד, היא הצילה כלבים מהתעללות! היא רקדנית, היא לא עוד גולד-דיגרית שתמשך לתחת שלך. היא אחרת. היא אחרת מהעולם שלנו. " מוח אומר לאוויר.

"אני לא אכניס אותה לעולם שלנו, אתה טועה" חיוכו של אלפרדו עלה בהצלחה,

"אני אכנס לעולם שלה."