הקללה

פרק 7

נ.מ: מיקל
התיישבתי לשולחן וניסיתי לעבד את מה שקרה, קודם נופל עלי איזה מישהו בלונדיני עם שער רך ממש ועינים ירוקות יפיפיות שמסתבר שהוא שד בשם ג'ימי וכרגע מכין לנו צוהורים יש דרקונית בשם מליסה עם שער שחור מתולתל ממש ועור שחום, יש עוד אחת בשם לונה שהיא פיה? איך היא הפיה זה לא ברור. בשתי דקות שראיתי אותה נראה שהיא ממש לא הטיפוס שיפזז ביער וראין... הוא איים על אח שלי וזה מה שהיתי צריך לדעת. התבוננתי בג'ימי מבשל משהו, תמיד למדו אותנו ששדים הם יצורים איומים עם טפרים וכנפי עטלף הם אמורים להיות מכוערים לא להראות כמו איזה יצורים מושלמים עם עינים מהפנתות ו מה אני עושה??? אני לא עומד להתאהב בו או משהו, אני אפילו לא יודע מה הוא עושה או עשה הוא יכול להיות בן מאה לפי מה שאני יודע. "אז " שמעתי את הקול של ג'ימי "גם אתכם אן אספה ?" "גם?" שאלתי "מה זאת אומרת - גם?"  "את כולנו חוץ מראין אן אספה" אמרה מליסה "כן" אמר ג'ימי "אותי היא אספה לפני 11 שנים כשהיתי בן 9" זה אומר שהוא עכשיו בן עשרים, חשבתי לעצמי, רק שנה יותר ממני. "אותי היא אספה לפני 10 שנים כשהיתי בת 11 , את רינה היא אספה לפני... המממ 15 שנים אולי? כן משהו כזה."  "וואו" אמר ריצרד "בת כמה היא בכלל?" "איפשהו בין 2000 ל100" אמרו ג'ימי ומליסה באותו הזמן, נראה שזו מעין בדיחה קבוע בין השנים "אבל ברצינות עכשיו אנחנו יודעים מתי היא הופיע כאן ( לפני 97 שנה ) אבל אנחנו לא יודעים מה היה לפני. אמרה מליסה "אולי ראין יודע" היא אמרה "אבל עם היתי אתם לא היתי שואל אותו, כי הוא בפעם האחרונה ששאלנו אותו על אן הוא גרם להוריקן ענקי." אמר ג'ימי "אבל מספיק עם דיבורים על דברים כאלה, האוכל מוכן!" הוא עשה כל מני צלילי חצוצרות ותופים, זה היה חמוד, ו לא מיקל אתה לא יכול להתאהב בחתיך השדי הראשון שנופל עליך מהתקרה, לא משנה כמה הוא חמוד, אתה הרגע פגשת אותו קצת ריסון. ג'ימי הגיש את האוכל לשולחן והצליך להראות מהמם תוך כדי ופתח את הסירים מראה לנו ארוחת מלכים שלמה עם כל מני מאכלים שאפילו לא ידעתי שהיו קימים איך הוא הצליך להכין את הכל ברבע שעה אין לי מוסג אבל זו היתה הארוחה הטעימה ביותר בחיי.

נ.מ: לונה
הרחתי את האוכל של ג'ימי, איזה בזבוז משאבים אני מעדיפה לא לאכול זה לא שאני צריחה את זה אני מעדיפה להתרכז באימונים ובלא למות תודה רבה תמיד היה לי יותר טוב לבד אני לא סובלת יצורים אחרים, הם מביאים רק צרות ובקשות לעזרה לי אין כח או זמן להתמודד עם זה אני צריכה להחזיר את שטחי לריסמה ליד הפיות אני צריכה להתאמן. ראין נכנס לחדר האימונים "מה לעזעזל אתה עושה פה חתכת סוטה" צעקתי עליו "איך את מעיזה לדבר אלי פיה טיפשה" הוא השיב "הו זהו זה, אני ספגתי אותך אבל זהו זה אתה עומד למות" שלפתי את החרב שלי "או כן?" הוא שלף את שלו והתחלנו להילחם. תקפנו בחוזקה הוא ניסה לעשות הטעיה אבל לא נפלתי לזה, תקפתי אותו בכל הכוח שלי והוא בשלו באיזשהו שלב שמתי לב שהבית מחתיל להתמוטת ועצרתי "אני ממשיכה להתאמן אתה צריך ללכת" אמרתי והפעלתי את סימולצית האימונים והוא הלך בהנפת גלימה. המשכתי להתאמן עד שאן ירדה ובמדרגות ואמרה לי לעלות למעלה לארוחת ערב, אילו היתה לי בחירה היתי נשארת שם אבל לא היתה לי אז עלתי לעשות את הדבר שאני שונאת כמעט כמו הלפריקנים; אנטרקציה אנושית.

נ.מ ריצרד

בזמן ארוחת הצוהורים האדמה רעדה מתחתינו ואז היא הפסיקה מליסה אמרה לנו שזה בסדר עוד משהו שקרה בארוחת הצוהורים, הכינוי ריץ תפס סופית הסתבר שיש בבינין הזה עוד חדרים כי מליסה וג'ימי הלכו לחדרים שלהם ואחנו לשלנו מיקל הקשיב למוזיקה במשך  כול  ה  זמן כאילו הסחור הזה ממש מכור למוזיקה זה ביעקרון הדבר החיד שהוא עושה. אני הכחנתי שיעורים שהיו מישום מה קלים יותר ניסיתי לא לחשוב על כל הדברים שקרו היום   בחוסר הצלחה והסתובבתי ברחבי הבית בזמן שהסתובבתי ראתי את מליסה עומדת בחדר עם על מני מצלמות מרחפות משונות בזמן שהיא דיברה לכיוונן ואז קלטתי שהיא סוג של יוטיוברית של העולם המשונה הזה שנחנסנו אליו, אני היתי ציריך ללמוד יותר אז רחנתי והקשבתי לה היא דיברה על  משחקי מחשב ואני מתכוון רק על משחקי מחשב מהר מאוד הבנתי שלושה דברים
אחד: מליסה היא גימרית ברמה גבוהה
שניים: יש לה מעל מליארד עוקבים
שלוש: אני חיב להשיג את משחקי המיצואות מדומה שהיא מדברת עלהם.

בדרך חזרה לחדר שלי ראיתי את אן היא ללא ספק נראתה מבוגרת יותר עכשיו  היא נראתה בגיל 20 כשאתמול היא נראתה בת 14 לא היה מושג איך זה אפשרי אבל ככה זה נראה "ארוחת ערב" היא אמרה בכול חצי מת "עכשיו?" שאלתי "כן" היא ענתה והלכה אולי לקראו לאחרים הלכתי לשולחן לונה ישבה שם היא נעצה בי מבט שהבהיר טוב מאוד שהיא לא רוצה להיות ליד אנשים אני עצמי הייתי אלוף בלתת מבטים כאלה אז כיבדתי אותה וישבתי רחוק ממנה ג'ימי הופיע באתו הזמן של ראין הם בההו אחד בשני לדקה והתישבו אחד מול השני זה היה כך כך ברור שהיה להם קרש אחד על השני גילגלתי עינים ופניתי למיקל "אם אתה כבר מתאהב במישהו תעשה משהו בנוגע לזה" לחשתי לו הוא נראה כאילו נתתי לו סתירה "אין לי בעיה שתצא איתו כל עוד הוא לא פוגע בך וסליחה שאני אומר אבל השד כביכול הזה נראה הכי פחות מסוכן" לחשתי מיקל התאושש והתכון לומר משהו כשאן וראין נחנסו דרך הדלת ראין נעץ בי במיקל ובלונה מבט זועם ממליסה וג'ימי הוא התעלם ואז הוא הביט אל אן בדאגה, אן התיישבה  וכולם התחילו לאחול מליסה נראתה כאילו היא מנסה לנתח את מרכבי הארוחה ג'ימי ומיקל אכלו כמו חיות פרא לונה ואני בקושי נגענו באוכל ראין ואן אחלו כמו אנשי אצולה מימי הבינים ואז כששניהם סימו לאחול ראין קם מהשולחן "לא שוב" אמר ג'ימי "נו באמת ראין עכשיו?" אמרה מליסה "אני אהרוג אותך עם אתה עושה את זה עכשיו" אמרה לונה, אן נשארה שלווה מיקל ואני נתנו אחד לשני מבטים מבולבלים ואז ראין משום מקום שלף קופסא ירד על הברך ואמר "אן המלכה המקוללת, האם תנשאי לי?"