הקללה

פרק 2

נ.מ אן

אני בבית שלי, אחרי שקניתי להם ( לילדים מבית הספר ) בגדים אני כיבסתי אותם ועכשיו אני מגהצת. אני יודעת שהם יבעו בסופו של דבר.

אני לא יכולה להסתכל על עצמי. לא אחרי מה שאמרתי להם

נ.מ ריצרד

אני לא קולט מה עבר עלינו ... ראינו איזו ילדה וחשבנו שהיא קורבן קל לגנבות. היא נראתה בת 13 - 14 עם שער שחור חלק ועור ממש בהיר. בכול אופן כשהצמדתי אותה לקיר ראיתי את העיניים שלה בגוונים משתנים של סגול, אני לא צוחק רגע אחד זה סגול לילך ומיד משתנה לסגול עמוק, ואם זה לא מספיק היו לה בעיניים כאילו כדורים של זהב וכסף שהסתובבו לה בתוך העיניים. בטח איזה טריק של האור, אבל הקטע הכי מוזר זה הקעקוע המוזר שיש לה על מצח, מין סימן מוזר כזה בצבע כסוף.
בכול אופן פתאום היא מתחילה לדבר על זה שאבא שלנו מרביץ לנו, שהוא חי על סמים ואנחנו על אלכול, על זה שבכול לילה אחד מאיתנו עובד והשני ישן אז זה ישן הולך לבית הספר והשני ישן........
ואז היא ממציאה את הסיפור הזה שאבא שלנו התאבד בשרפה, איזו הזויה והקטע הכי הזוזי זה שהיא נותת לנו איזה פתק ואומרת שזו הקתובת שלה ושנבוא אליה אחרי שנראה את השרפה. ממש כאילו אני עומד להאמין למוזרה הזו מיקל אומר שאין לה כסף "שנרביץ לה ? " אני שואל, כי תכלס לא ממש בא לי היא כולה קטנה ושברירית. "לא" הוא אומר "היא לא תלשין" "בסדר" אני משיב לו ויחד אנו חוזרים הביתה.
למרות שגם  אני וגם מיקל נחשבים בוגרים אנחנו נשארים עם אבא שלנו לא מרצון אלה כי אנחנו יודעים שהוא יהרוג מישהו עם לא נחזור אליו, המשוגע הזה חושב שאנחנו עדין ילדים קטנים, זה שלא ניסינו לברוח ניסינו וכל פעם מישהו מת.
אנחנו פונים אל הסמטה שבה נמצא הבית שלנו מוכנים לעוד סבב של מכות ואז אנחנו רואים את זה את הבית עולה בלהבות ואת הגופה שלו בוערת בין ההריסות

אני ומיקל רצים מישם לפני שמישהו ישאל שאלות אני לא מרגיש שום עצב רק הקלה על האפשרות שהפכה למציאות לא לראות אותו יותר. "איך היא ידעה?" אני שומע את קולו של מיקל ואז אני נזכר בילדה ובמה שהיא אמרה לנו. "אני לא יודע"  השבתי לאחי הגדול "אבל נצתרך לבקר את המוזרה הזו כדי לגלות" אני משיב לו הוא מסית את שערו הבהיר מעינו השחורות ואומר לי שאנחנו צריכים להיזהר ממנה וללמוד עליה

נ.מ אן

אני יודעת שהם באים, אני מרגישה את החשדות שלהם עד לכאן, אני מקווה שהם ילמדו לפתח את הכוחות שלהם ואיך לחיות בלי אלכול. הנה הדפיקה בדלת

נ.מ מייקל

אוקי, מה????
עלינו על מונית ונתנו לנהג את הכתובת שלה והוא מסיע אותנו למרכז העיר איפה שהכי קשה לקבל דירה, היא ילדה עשירה או משהו כזה? אני כבר לא יודע מה לחשוב על כל העינין הזה ואז המהג עוצר מול אחוזה שנראת כאילו היא יצאה מסרט של דיסני אנחנו יצאים מהמונית ואני דופק על הדלת, היא פותחת ומחניסה אותנו פנימה "איפה ההורים שלך" ריצרד שואל "הם מתים" היא עונה בקצרה. אז מי משלם על כל זה אני תוהה לעצמי "אז" היא אומרת בקול מקפיא עצמות "אני מניחה שאתם רוצים לדעת איך ידעתי שאביכם מת"

 
                                                          

אז אני אשאיר את כם במטח למרות שאם קרתם את התקציר אז אתם יודעים על מה מדובר.