ג'ין התבונן בג'אנגקוק שחיבק את ג'ימין.
"זה לא יכול להיות..!" ג'ין אמר והתבונן בנאמג'ון.
"למה אתה מסתכל עלי ככה?" נאמג'ון שאל,
הוא לא הבין מה ג'ין רוצה מהחיים שלו.
"אתה לא רואה את מי ג'אנגקוק מחבק?"
"אני צריך לדעת מי זה? "
"לעזאזל איתך.. זה לא יכול להיות!
זה פשוט לא יכול להיות. " ג'ין דיבר לעצמו.
"נאמג'ון תרביץ לי."
"מה?"
"תרביץ לי."
"בכיף." נאמג'ון אמר וסטר לפניו של ג'ין.
"אח, יכלב זה כאב."
"ביקשת. קיבלת."
ג'ין הביט בג'אנגקוק שבכה ועל פניו חיוך שהיה מלא בכאב.
ג'ימין סיבב את ראושו והבחין בג'ין.
ג'ין בתגובה התקרב אליו ומישש את לחיו.
"זה לא יכול להיות.. "
ג'ימין חייך.
''אני פה ג'ין." ג'ימין אמר כשידו עדיין אחוזה בידו של ג'אנגקוק, ג'ין התקרב אל ג'ימין וחיבק אותו."אני לא דמיינתי אותך מדבר עם ג'אנגקוק, אתה באמת יכלת לדבר איתו, אתה באמת הכנת לו את האוכל כל בוקר.
אתה זה שהכנת לו, ואני חשבתי שג'אנגקוק נהיה חולה בנפש.הוא לא היה חולה בנפש."
ג'ימין לא ידע שזה בעצם מה שגרם לג'ין לחזור מהר לקוראיה.
ג'אנגקוק משך את ג'ימין אליו צמוד למיטה והושיב את ג'ימין בין רגליו.
מחבק אותו ולא מרפה מימנו, לא מוכן להרפות מימגע איתו.
ג'ין חייך כשהבחין באחיזתו של ג'אנגקוק בג'ימין, הוא יודע שג'אנגקוק לא ירפה בעד כל עון שבעולם.
הוא גם יודע שהחזרה של ג'ימין תגרום אצל ג'אנגקוק להרבה דברים להתגלות.
"טוב אנחנו הולכים הביתה." ג'ין אמר ותפס בידו של נאמג'ון.
"ג'ין אפשר להוסיף משהו?" ג'ימין שאל והתקרב אליו, הוא יגיד את זה למרות שהוא יודע שזה חוצפה.
ג'ין הנהן והמתין למוצא פיו של ג'ימין..
"תעשה מקלחת טובה ואל תחסוך בסבון."
ג'ין הסמיק ולא הביט בג'ימין.
"אני מאמין לך ג'ימין. " נאמג'ון אמר ומשך בג'ין בשביל לצאת מהחדר.
"להתראות." ג'ימין נופף להם לשלום.
"רגע ג'ין, סליחה בעצם נאמג'ון, אתה יכול להביא לנו אוכל לפה?, אני בזמן הקרוב לא מתכוון לעזוב את החדר. " ג'אנגקוק אמר.
"כן המפקד."
לאחר כמה דק' נאמג'ון נכנס ביחד עם ג'ין והניח את האוכל על השידה הקטנה שהייתה ליד המיטה ויצאו מהחדר.
ג'ימין התחיל לגהק, הוא ניסה לעצור את זה אך לא הצליח.
ג'אנגקוק תפס אותו והשכיב אותו על המיטה, הוא התקרב לאט אל פניו של ג'ימין, הפנים שלהם היו ממש קרובות.
"לא השתנית ג'ימין, יופי פנייך נשאר אותו דבר, פנייך נהיו יותר יפות ועדינות, תפסיק לגרום ל-.."
ג'אנגקוק נעצר כשהרגיש את שפתיו של ג'ימין מונחות על שלו, ג'ימין לא התכוון להרפות משפתיו של ג'אנגקוק בזמן הקרוב.
הוא במשך תקופה ארוכה רק מביט בשפתיו ולא עושה כלום.. ועכשיו.. עכשיו הוא לא מוותר, הוא הולך להתענג עליהם.
"אתה חסר סבלנות ג'ימין." ג'אנגקוק אמר ולקח נשימה.
פניו של ג'ימין היו אדומות ומהם זלגו דמעות, ג'אנגקוק ניגב את דמעותיו של ג'ימין.
"למה אתה בוכה ג'ימין?"
"אני- התגעגעתי- אלייך."
"ג'ימין אני לא אתן לך להשאיר אותי ככה."
"אני לא אשאיר אותך.. אני לא אשאיר אותך לבד ג'אנגקוק..ג'אנגקוק- א.."
"מה?"
"אני רוצה עוד נשיקה."
ג'אנגקוק התבונן בג'ימין עוד שניה והצמיד את שפתיהם בעדינות אך בתשוקה.
ג'ימין חרוט בליבו של ג'אנגקוק ותמיד יהיה שם.
עברו כמה דק' וג'ימין עצם את העיניים ונירדם, ג'אנגקוק חייך כשהבחין בו ישן על המיטה, הוא לא חשב פעמיים ועלה אחריו למיטה.
בבוקר כשג'ין נכנס לחדר הוא הביט בג'ימין ובג'אנגקוק שישנו מחובקים על המיטה, זה בזרועותיו של זה.
ליבו של ג'ין התמלא באושר, הוא לא יודע למה.. אבל מאתמול הוא כבר יודע שמשהו משתנה אצל ג'אנגקוק. ומה שזה לא יהיה זה טוב.
ג'ימין פקח ראשון עיניים והביט בג'אנגקוק שישן מולו ועיניו עצומות.
'הוא כל כך חמוד כשוא ישן.. כמו תמיד.' מחשבה עברה בראושו של ג'ימין תוך כדי שהוא מביט בו ומעביר את ידו על שפתיו הסקסיות של ג'אנגקוק.
הוא מכור לשפתיים האלה, מאוהב בהם.
הוא הניח את ידו על לחיו החמה של ג'אנגקוק, "אני אוהב אותך" ג'ימין אמר כשהבחין בעיניו של ג'אנגקוק שהיו עכשיו פקוחות והביטו בו בחזרה.
ג'אנגקוק חייך ונשק למצחו של ג'ימין.
"גם אני אוהב אותך ג'ימין."
בצהריים ג'אנגקוק השתחרר מהבית חולים, כשהוא נכנס לחדר הוא הופתע לראות את נאמג'ון שוכב על הספה ישן.
"מה הוא עושה פה לעזאזל?"
"ישן."
"טוב.. עזוב חבל לבזבז אנרגיות עליך." ג'אנגקוק אמר וניכנס לחדר כשידו של ג'ימין אחוזה בשלו.
הציור שהיה על הקיר היה גמור ובשלמותו.
ג'ימין התקרב אל הקיר והביט בתמונה של שניהם יושבים על הר ומביטים בירח כשראושו מונח על ראושו של ג'אנגקוק.
"הייתי מביט בך כהיית מצייר, הייתי עונה לך, הייתי בוכה איתך ביחד... אבל אתה לא שמעת ולא הקשבת." ג'אנגקוק הגיע מאחורי ג'ימין וחיבק אותו, מניח את ראושו על כתפו ומביט בציור שעל הקיר.
"ג'ימין אתה חי איתי ביחד, אתה תחייה איתי ביחד לנצח."
ג'ימין חייך והסתובב אל ג'אנגקוק והצמיד את שפתיהם.
"נשאר לנו עוד דבר אחד לעשות!"
"ומה הוא?"
"בוא." ג'ימין אמר כשוא לוקח את ידו של ג'אנגקוק ויוצא איתו מהחדר
עכשיו שניהם עמדו מול המצבה של אביו של ג'ימין.
"אבא.. ג'אנגקוק הבטיח לך, הוא הבטיח לך שהוא ישמור עלי, שהוא יגן עלי.
אבל הדברים השתבשו, הם לא הלכו לפי הדרך שאנחנו רצינו, לא כפי שאנחנו תכננו.
כשאתה רואה את ידי בידו של ג'אנגקוק תדע שהם לעולם לא יפרדו."
ג'ימין אמר תוך כדי שידו עדיין בידו של ג'אנגקוק.
"מעולם אני לא אעזוב את היד הזאת, כשתביט.. תדע שהם לעולם לא יפרדו, הם מעולם לא יעזבו אחד את השני, ואני מבטיח לך לא ג'אנגקוק.
אני מבטיח לך שלעולם לא אעזוב את היד של הבנאדם הזה.
אני לעולם לא אתן לו להרגיש כאב.
כי הכאב שהוא עבר והכאב שאני עברתי עמוק יותר מסכין, כואבים יותר מסכין, חדים יותר מכל דבר, ידי לא תשחרר את ידו."
ג'ימין אמר כשמעיניו זולגות דמעות.
"אני מבטיח לך שתמיד אעמוד לצד האדם הזה, לעולם לא אשחרר את ידי מימנו, לא אתן להם להשתחרר."
"אני מבטיח." ג'אנגקוק אמר ונישק את שפתיו של ג'ימין, הם היו ככה דקה ואז ג'ימין הביט במצבתו של אביו.
"אבא אני אוהב אותך." ג'ימין אמר וקד בפני מצבתו של אביו.
במקום אחר הרוח נשבה ועשתה את עבודתה, היא פיזרה את עפרו של תאהלין בכל רחבי האוקיינוס.
דבר שהיה צריך לקרות ממזמן.
________
מקווה שאהבתם!.
-סוף-
ניפגש בספר הבא!❤️
YOU ARE READING
Jikook- Deeper Than A Knife/ עמוק יותר מסכין (המשך).
Romanceג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על הריצפה ובכה. הוא רצה לגעת בו, רצה לנגב את דמעותיו של ג'אנגקוק, רצה להרגיש אותו, להראות לו שהוא פה לידו. אבל זה לא יעזור, כי ג'אנגקוק לא יכול לראות אותו. הוא מפחד להכאיב ולגרום לכאב. מפחד לגרום לכאב להיות עמוק יותר מסכין...
