ג'ימין הביט בתאהלין שנעלם לו כרגע מול העיניים.
תאהלין הרגיש שהוא נשאב לתוך משהו.. משהו שהוא אפילו לא יכול לשלוט בו.. משהו שהוא לא יכול להתנגד לו בכלל.
לפתע צריבות עברו לו בכל הגוף הוא הביט בלהבות שהתחילו להתפשט בכל גופו.
הוא צרח כמו שלא צרח בחיים שלו, הוא סבל כמו שלא סבל בחיים שלו.
ומעולם הוא לא הרגיש כאב כל כך חזק.
הלהבות התפשטו וכולו על באש, נישמתו נשרפה והוא הפך לעפר.
כעבור כמה דקות ג'ימין הבחין בעפר מול עיניו שהתפזר על הכביש, עפרו של תאהלין.
צפירות נשמעו.
המכוניות צפרו לג'ימין שעמד כך באמצע הכביש.
ג'ימין היה משותק למקומו, אך המכוניות המשיכו לצפור והוא עדיין משותק למקומו.
אדם די מבוגר ניגש אליו והוליך אותו לכיוון המדרכה.
"אתה בסדר אדוני?" הוא שאל אותו, ג'ימין לא הגיב.
הוא פשוט לא הבין איך זה בכלל הגיוני.
תאהלין, שעכשיו ג'ימין הבין שהוא הרוצח נעלם לו מול העיניים והפך לעפר אך ורק בגלל שהוא נתקל בו.
והוא כרגע אנושי.
דבר אחד הטריד אותו, איך ג'אנגקוק קשור לתאהלין?
הדבר הראשון שג'ימין עשה זה היה לעצור מונית,
הוא עצר מונית וניכנס, הוא כיון את הנהג לאיזה בית חולים לנסוע וכעבור כמה דק' הוא הגיע לבית החולים.
ג'ימין צעד לעבר חדרו של ג'אנגקוק ולא היסס לרגע.
באותו הזמן ג'ין ניגש לשרותים כדי להחליף מכנסיים ותחתונים, הוא המשיך לצעוד במסדרונות בית החולים והביט בדיוק בג'ין שיצא מהחדר עם אדם נוסף שאותו ג'ימין לא הכיר.
אך ג'ין בכלל לא הביט בו, הוא לא ראה אותו.
ג'ימין הביט בדלת שמולו ופתח אותה.
הוא הביט בג'אנגקוק שישב על המיטה ומבטיהם ניפגשו.
ג'אנגקוק הביט בג'ימין שעמד מולו.
הוא לא האמין למראה עיניו, עיניו הוצפו בדמעות של כאב למראה דמותו של ג'ימין מולו.
"אני- אני מדמיין. זה לא יכול להיות. "
ג'ימין התקרב אליו ואחז בידו.
"אתה לא. אני אנושי ותאהלין מת."
הייתה שתיקה לכמה רגעים ופתאום בכיו של ג'ימין נישמע.
הוא פחד שעכשיו ג'אנגקוק יתרחק מימנו ויקח צעד אחורה, שהוא יבהל מידי ולא ידע איך להגיב ופשוט יברח בדיוק כמו שהוא עשה.
דעתו הושחה ברגע שג'אנגקוק תפס בידו ומשך אותו אליו, משך אותו כל כך חזק שהכאב לא עצר בעדם.
"ג'ימין.." ג'אנגקוק אמר בבכי תוך כדי שהוא מלטף את שיערו הבלונדיני של ג'ימין.
ג'ימין הרים את ראושו אל ג'אנגקוק והביט בו, עיניו של ג'ימין היו אדומות מבכי של צער.
"ג'א- ג'אנגקוק אני לא אעזוב אותך. "
ג'ימין אמר וג'אנגקוק קטע אותו באמצע על ידי נשיקה.
שפתיהם מחוברות ומעינייהם יורדים דמעות.
הם היו ככה במשך דקה, דקה שבעיניהם הייתה כמו נצח.
"תבטיח לי ג'ימין, תבטיח לי שלעולם לא תעזוב את היד שלי, שתמיד הרגיש את מגע ידייך."
ג'ימין נישק את ג'אנגקוק בפה "אני מבטיח לך."
שניהם ידעו שהלו רגעים שיכרתו להם בזיכרון.
ג'אנגקוק הצמיד את ג'ימין אליו ופשוט רק חיבק אותו, הוא רק רצה אותו כרגע קרוב אליו.
וחיוך נמרח לו על הפנים כשהבחין בג'ין שניכנס באותו הרגע לחדר עם נאמג'ון.
YOU ARE READING
Jikook- Deeper Than A Knife/ עמוק יותר מסכין (המשך).
Storie d'amoreג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על הריצפה ובכה. הוא רצה לגעת בו, רצה לנגב את דמעותיו של ג'אנגקוק, רצה להרגיש אותו, להראות לו שהוא פה לידו. אבל זה לא יעזור, כי ג'אנגקוק לא יכול לראות אותו. הוא מפחד להכאיב ולגרום לכאב. מפחד לגרום לכאב להיות עמוק יותר מסכין...
