ג'ין גמר לדבר עם נאמג'ון, הוא ידע שהוא יכול לסמוך על נאמג'ון, אין אדם שהוא סמך עליו יותר ממנו והוא יודע שנאמג'ון לא יאכזב אותו.
לאחר כמעט כשעה אחד הרופאים יצא וג'ין עצר בעדו.
"מה איתו?"
"טיפלו בו והמצב שלו יציב, צריך רק לקוות שהוא יתעורר.
אם הוא לא יתעורר בשעה הקרובה הוא יאושפז בקומה."
ג'ין ש
תק ולקח אוויר לריאות.
"אתה תוכל להכנס אליו בעוד כמה דק'."
"תודה לך."
----
ג'ין נכנס לחדר והתבונן בג'אנגקוק ששכב במיטה ועיניו עצומות, הוא ניגש והתיישב לידו.
"אני לא הייתי צריך להשאיר אותך ככה.."
ג'ין אמר ובקולו מלא כאב, כל כך כאב לו לראות לאיזה מצב ג'אנגקוק הגיע.
"ג'ימיייייייןןןןןןןןןןןןן....."
ג'ין צעק בחלל החדר, הוא יודע שג'אנגקוק לא יצליח להתגבר על ג'ימין.
"לא היית צריך להשאיר אותו כך, איך יכולת למות לו בידיים.. איך עזבת אותו כך? איךךך???."
בערב יותר נאמג'ון התקשר אל ג'ין.
-"אני עכשיו נחתתי."
"טוב אני יצא אליך עכשיו. "
-"לא, אני אגיע אליך הביתה."
"בסדר."
במשך כל הלילה ג'ין ונאמג'ון רק יושבים וכותבים, כותבים כל מה שצריך על המחשב מקלידים מה שצריך.
----
עבר שבוע וג'אנגקוק עדיין לא זז, וכמו שציפו הרופאים והדבר שממנו ג'ין הכי חשש.. הוא הועבר לקומה.
ג'אנגקוק יכל לנשום בכוחות עצמו אך גופו לא זז ולא נע.
ג'ימין לא ידע מה קורה אך עכשיו הוא הביט בג'אנגקוק ששכב על מיטת בית החולים.
הוא היה בשוק.
גופו היה מלא בפחד, הוא לא חשב לראות את ג'אנגקוק במצב כזה ולא חלם על זה שג'אנגקוק יגיע למצב כזה.
הוא הביט בג'ין שישב ליד מטתו של ג'אנגקוק.
ג'ימין התקרב למטתו של ג'אנגקוק ואחז בעדינות בידו.
כף ידו של ג'אנגקוק הייתה גדולה יותר משל ג'ימין, ג'ימין עדיין אחז בידו של ג'אנגקוק.
הוא ידע שאסור לו לעשות משהו פזיז, ג'ין נמצא ליד ג'אנגקוק.. הוא צריך לשים לב לא להיות פזיז ולא לעשות משהו מוזר, הוא תיאר לעצמו שג'אנגקוק נמצא במצב הזה די הרבה זמן.
ג'ין הבחין בדימעה שזלגה מעיניו של ג'אנגקוק.
ג'ימין חטף שוק, הוא המשיך לאחוז חזק יותר בידו של ג'אנגקוק.
ג'אנגקוק לא פתח את עיניו אך שפתיו זזו.
"ג'ימין."
ג'ימין שתק.
ג'ין הביט בשפתיו של ג'אנגקוק שאמרו את שמו של ג'ימין.
'הוא שוב הוזה.' ג'ין אמר בראושו.
"ג'ימין תענה לי."
-"כן ג'אנגקוק."-
ג'ין נתן לעצמו כפה, עכשיו הוא מדמיין, עכשיו הוא הוזה את ג'ימין.
"ג'ימין בבקשה תענה לי ואל תעזוב לי את היד."
ג'ין נתן לעצמו כפה נוספת, הוא ממשיך לדמיין את ג'ימין.
הסיבה שג'ין שמע את ג'ימין, היא בגלל שהוא צרח אז את שמו.
הוא צרח ובקולו היה כאב אל ג'ימין, הוא כל כך הצטער בשבילו.
אך הוא רק שמע את הקול שלו, הוא לא שמע מה הוא אמר אבל הוא ידע שג'ימין אמר משהו.
"אני כאן איתך ג'אנגקוק. "
ג'ין התחיל לפחד, הוא חושב שהוא מתחיל להפוך לחולה נפש וג'ימין לא ידע בכלל שג'ין שמע את קולו.
ג'ין התרומם והבחין שמכנסו רטוב מפיפי, הוא יצא מהחדר והלך לקרוא לאחד הרופאים.
"הוא בכה ואפילו דיבר לעצמו."
הרופא הסתכל על ג'ין כאילו הוא נפל מהירח.
"אדוני אתה בסדר?" הרופא שאל את ג'ין.
"כן, אבל רוץ אליו."
ג'ימין התבונן בג'אנגקוק שבכה.
"אל תעזוב אותי ג'ימין, אני רוצה להרגיש אותך."
ג'ימין התקרב אליו ונשק למצחו של ג'אנגקוק.
"אני לא ממש יכול לשלוט בזה ג'אנגקוקי, אבל כל רגע שאני יכול אני יהיה לצידך."
"ג'ימין."
"כן ג'אנגקוק. "
"תתן לי עוד נשיקה."
ג'ימין חייך, הוא התקרב אל ג'אנגקוק ונתן לו נשיקה נוספת על המצח..
אך הפעם היא הייתה ארוכה מתמיד.
"אני אוהב אותך ג'ימין. "
"גם אני אוהב אותך ג'אנגקוק."
ג'אנגקוק שתק..
"כמה זמן אני מחכה לשמוע את המילים האלה מימך."
"אני אוהב אותך ג'אנגקוק.
תזכור את זה תמיד."
ג'אנגקוק התרומם והזדקף במיטה, ידיו היו בתוך ידיו הקטנות ג'ימין.
גם כשהרופא נכנס לחדר ג'אנגקוק לא הרפה מלאחוז בידיו של ג'ימין, למרות שזה לא משנה.. כי הרופאים גם ככה אינם יכולים לראות במה ידיו אוחזות.
"וואו מר ג'ון ג'אנגקוק איזה התקדמות מפתיעה.
בוא אני יעשה לך בדיקות אחרונות, תתאושש ובעוד יומיים נראה לי כבר תוכל להשתחרר לביתך."
ג'אנגקוק חייך, אך הוא לא רצה לעזוב את ידיו של ג'ימין, כי הוא יודע שכשהוא יעזוב את ידו של ג'ימין הוא לא ירגיש בה שוב והוא פחד.
אך לא ממש הייתה לו ברירה.
YOU ARE READING
Jikook- Deeper Than A Knife/ עמוק יותר מסכין (המשך).
Romanceג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על הריצפה ובכה. הוא רצה לגעת בו, רצה לנגב את דמעותיו של ג'אנגקוק, רצה להרגיש אותו, להראות לו שהוא פה לידו. אבל זה לא יעזור, כי ג'אנגקוק לא יכול לראות אותו. הוא מפחד להכאיב ולגרום לכאב. מפחד לגרום לכאב להיות עמוק יותר מסכין...
