ניקול שמטה את התיק שלה ביאוש.
עברו כבר שעתיים מאז שעזבו את המלון והם לא מצאו שום רימון קדוש. ניקול לא ידעה כמה זמן עומד להימשך מסע החיפושים, אבל היא כבר הרגישה מיואשת.
הם נתקלו כבר בכמה מפלצות, אבל לא נראה שזה הטריד את שאר החצויים, הם הרגו כל אחת מהם בפחות מדקה. ניקול התחילה להרגיש מיותרת.
"אני חושבת שאפשר לעצור כאן." אמרה אנבת'. אנבת' הפכה לסוג של מנהיגת המסע, היא קבעה מתי הם יעצרו ואיפה, היא תכננה את המסלול שלהם. וניקול הודתה על כך, כי מעולם לא תכננה אף טיול, היא אפילו לא זכרה אם אי פעם יצאה לטיול.
הם עמדו ליד תחנת דלק, שהייתה ממוקמת באמצע עיירה מקומית, ליד הדלת היה תלוי שלט שהודיע שהמקום ממוזג. ניקול הודתה לאלים על כך.
הם נכנסו פנימה וניקול הרגישה את מיזוג האוויר מקרר אותה.
בכסף שנותר לניקול, הם קנו המון חטיפים, כמה מנות קפואות והמון בקבוקי מים.
"כמה חם כבר יכול להיות כאן!" התלוננה קייט כשיצאו מתחנת הדלק. "איפה אנחנו בכלל?"
אנבת' הוציאה מתיק הגב שלה מפה. "אנחנו נמצאים בעיירה שנקראת טריטאון. אנחנו לא כל כך רחוקים מניו יורק, אני חושבת."
הם הלכו עמוק יותר לתוך העיירה וניקול התפלאה מכמה שהמקום יפה- היו שם המון בתים שהיו מעוצבים בסגנון של פעם, אחוזות מפוארות והמון טבע.
אנבת' הציעה שיאכלו צהריים שם, אז הם התיישבו ליד גדות נהר ההדסון ופתחו את המנות הקפואות שכבר הספיקו להתחמם לאור מזג האוויר החם.
הם אכלו בשתיקה. כנראה הם היו רעבים מדי בשביל לדבר, כי אף אחד לא הוציא מילה.
היה לי המון זמן היום, אז הוצאתי פרק.
מקווה שאהבתם✨
YOU ARE READING
בת האדס
Adventure*פאנפיק שהעלתי ב2021 שהוצאתי מפרסום ועכשיו אני מחזירה* "האלים עדיין חיים. הם מתאהבים בבני תמותה ונולדים להם ילדים שנקראים חצויים, שהם אלים למחצה. רוב הילדים שלהם מגיעים למחנה הזה. זה המקום הבטוח ביותר לחצויים, וגם מחנה יופיטר. כשחצויים נמצאים בעולם...
