ספיישל פרקים 3/3
הרה ואנבת' נעצו אחת בשנייה מבטים רצחניים. אבל ניקול ידעה שאנבת' תנצח. מההכירות הקצרה שלה עם אנבת', היא ידעה שהמבט שלה יכול להפחיד כל אחד.
כל שאר החצויים נעצו בה מבטים מסוכנים. אך הם לא השתוו למבטים של אנבת'.
"אז למה באתם, חצויים עלובים?"
"ממש לא באנו לכאן כדי לפגוש אותך, הוד מלכותה הפרותית. באנו לגלות מהם 'הפיצוים'," אנבת' עשתה מרכאות עם האצבעות, "שהאלים צריכים."
"אה, זה?" צחקקה הרה, "אני שתלתי את זה בנבואה. למעשה אתם צריכים למצוא דבר חשוב על העבר של ניקול. אם היא רוצה לקבל את אמא שלה בחזרה."
ניקול חשקה שיניים. "איפה היא?"
אפילו שניקול שנאה אותה, היא לא רצתה שהגברת המטונפת הזאת תחזיק בה.
הרה חיטטה בציפורניה המטונפות. כעת לא הייתה עוד אלה, אלא ההומלסית שפרסי נשא על גבו.
"סבלנות, בת האדס," אמרה הרה, "קודם את צריכה למצוא משהו."
האלה החוותה בידה ותמונה התגשמה בערפל: מין רימון אדמדם עשוי מזהב.
"את רוצה שאביא לך רימון?" התרגזה ניקול.
"לא סתם רימון, חצוייה. זה הוא הרימון שנהגתי להחזיק בזמנים העתיקים. סמל המשפחה והנישואין."
"ממש," אמרה אנבת' בבוז, "את באמת חושבת שאת מסמלת משפחה?"
"שקט, אנבת' צ'ייס." סיננה הרה, "זה החפץ הקדוש ביותר שלי. הסמל שלי. והוא נגנב." עינייה רשפו.
"אז אתה כלאת את אמא שלי כדי שנמצא רימון מטופש!?" צרחה עליה ניקול.
האלה נקשה באצבעותיה. "היזהרי במילותיך, ניקול תומס."
ניקול ידעה שהיא אומרת את השם הזה רק כדי לעצבן אותה. היא ידעה שהאלה ידעה עליה הרבה דברים.
"אביא את הרימון." אמרה ניקול ברוגע שהצליחה לגייס, "אבל, תראי לי את אמא שלי."
ניקול לא ידעה למה ביקשה את זה. היא לעולם לא דאגה לאמא שלה.
הרה משכה בכתפיה ותמונה התגשמה באוויר: אמא שלי עמדה באמצע בית כלא ענקי בעל אקלים מדברי. היא עדיין לבשה את הבגדים שלה מאותו יום שהגיעה למחנה, אבל משהו בה היה שונה- העיניים שלה. הן נראו חלולות מבדרך כלל, כאילו אין לה נשמה, כאילו היא לא חושבת על שום דבר.
"מה עשית לה?!"
הרה צקצקה בלשונה. "עשיתי לך טובה, חצויה. אם אמך תתעורר מהטרנס, היא תראה את כל זה."
ניקול בלעה רוק. סביב גופה של אמה התפתלה נחשה בעלת כנפי דרקון, ופה יורק אש.
"את משחקת בי," ניחשה ניקול. "כמו ששיחקת בכולם," היא החוותה בידה על החצויים האחרים. "את רוצה להפוך אותי לכלי משחק."
"קשקושים." סיננה האלה.
"זמננו תם, חצויים," אמרה הרה, "בהצלחה."
הרה נעלמה באור זהוב, והם נשארו מול שניים עשר כסאות גבוהים.
לא היה לניקול את האומץ לשאול את אנבת' למה היא שונאת את הרה כל כך, אבל היא יכלה להבין מהפגישה הקצרה הזאת.
למזלה, היא לא הייתה צריכה לשאול.
"הרה חטפה את פרסי ומחקה לו את הזיכרון. אנבת' השתגעה מזה. גם לפני זה היחסים בניהם לא היו משהו." הסבירה לה ג'יין.
"אז יש לה כישרון בלחטוף אנשים, אה?" אמרה ניקול.
"כן."
"אני אמצא אותה."
אמממ. אין לי מה לכתוב.
את אוהבים את הצורת כתיבה הזאת?
בבקשה בבקשה תתנו כוכב, זה ממש חשוב לי.
YOU ARE READING
בת האדס
Abenteuer*פאנפיק שהעלתי ב2021 שהוצאתי מפרסום ועכשיו אני מחזירה* "האלים עדיין חיים. הם מתאהבים בבני תמותה ונולדים להם ילדים שנקראים חצויים, שהם אלים למחצה. רוב הילדים שלהם מגיעים למחנה הזה. זה המקום הבטוח ביותר לחצויים, וגם מחנה יופיטר. כשחצויים נמצאים בעולם...
