שנפגשנו לראשונה עונה 2 - לארי סטיילינסון

פרק 3

״למה אתה מתסכל ככה?״ אמרתי ללואי שהסתכל על הלבוש ״הפרוע״ שלי,
״כי אני לא מבין״ הוא אמר, ״מה אתה רוצה שאני אסביר?״ אמרתי וישבתי על הספה בחדר מנוחה מאחורי הקלעים של השער שלי לווג.
״למה אתה לובש את זה?״
(מה שהארי לבש)

״אני לא רואה את הבעיה כאן לואי״ אמרתי, ״אתה לובש שמלה, ושמלה זה לנשים״ לואי אמר ופשוט הסתכלתי באכזבה.
אני בן 30 אז זה אומר שאנחנו נשואים 11 שנים, בחיים שלי לא שמעתי דבר כזה מטומטם יוצא מהפה של לואי.
״העצבים מתחילים לעלות לי אז אני אעשה את זה מהר. זה שאתה לא אוהב את זה לא מזיז לי כלום.
אם אני רואה בגד שאני אוהב והוא של ״נשים״ אני לא אגיד זה של ״נשים״ אני לא הולך ללבוש את זה בגלל שאני גבר.
ואותו דבר לכולם בעולם הזה, זה שהם לא אוהבים את מה שאני עושה או לובש לא מזיז לי כי אני עושה את זה בשבילי ולא בשבילם.
לבגדים אין מגדר לואי וחבל שאתה לא מבין את זה״ אמרתי ויצאתי מהחדר בלי שהוא הספיק לדבר.

אני בא לכאן עם כבוד, אני הגבר הראשון שהולך להיות לבד בשער של ווג, מהסיבות שאני שם זין על אנשים שאומרים לי מה אני צריך ללבוש ומה אני לא צריך ללבוש.
אז איך בעלי אומר לי מה ללבוש, אין לי כוח לזה.
הלכתי לסט הצילומים. והיה שם בלון כחול פשוט התחלתי לנפח אותו.
״מדהים״ שמעתי את הצלם אומר,
״מה?״ הפסקתי לנפח את הבלון, ״אני חושב שיש לנו תמונה לשער״ אני ניפחתי בלון ויש תמונה לשער אוקיי.
הלכתי להחליף בגדים ללוק השני ולואי ישב בספה בחדר, לא החלפתי איתו מילה.
החלפתי לחליפה וחצאית.
הוא הסתכל מוזר וחזר לטלפון
אני רק רציתי לתת לו אגרוף.
אמרו לי להתחיל לקפוץ על הטרמפולינה וזה היה כיף זה שיחרר אותי קצת.

הלכתי לחדר להחליף עוד פעם. החלפתי לשמלה האחרת והוא דפק לי פרצוף שרציתי לתת לו מכה!
״מה?״ אמרתי, ״למה?״ הוא אמר ועזב את הטלפון.
״כי אני רוצה. כי אני אוהב את זה. כי אני יכול ללבוש את זה. כי בגלל שאתה אומר לי לא זה לא אומר שאני לא הולך ללבוש את זה.
אז תתחיל להתרגל למציאות״ אמרתי ויצאתי מהחדר.
״בבקשה תעיפו אותו מכאן״ אמרתי לצוות, ״אנחנו לא יכולים הוא מצטלם איתך״ המאפרת אמרה והלכתי להצטלם.
באמת שאני לא חושב שמגיע לו להיות בשער.
צילמו את התמונות שצריך והגיע החלק שאנחנו מצטלמים ביחד.

הוא לבש חליפה לבנה ואני רק חצאית.

הלכנו ביחד לסט של הצילומים.
לא ממש יוצרים קשר עין רק מצטלמים.
״אוקיי הארי לך להחליף בגדים״ הצלם אמר והלכתי.
״אתה לובש עכשיו את המכנסיים האלו״ המלבישה אמרה ונתנה לי.
הם היו צהובים כתומים. היה עליהם מלא ציורים מהחיים שלי, זה היה ממש יפה.
עמדתי ליד הקיר האדום שלואי עמד ליד הצלם.

צילמנו את מה שהיה צריך והלכנו הביתה. בדרך אני ולואי לא דיברנו בכלל.
היה שקט, זה לא היה שקט מביך. זה היה שקט של כעס.
הילדים היו אצל אמא שלי אז היינו לבד.
ישבתי בסלון בזמן שאין לי מושג איפה לואי.
״אוקיי אני רוצה שתסביר לי״ לואי אמר וישב לידי, ״להסביר מה?״ שאלתי,
״את הטענות שלך״ הוא אמר והקשיב,
״אוקיי למה אתה חושב שאני לא צריך ללבוש את הבגדים האלו?״ שאלתי והסתכלתי ללואי.
״כי הם נשיים״ הוא אמר, ״לואי זה באמת הסיבה?״ שאלתי, ״לא״ הוא אמר ונאנח. ״אז מה הסיבה״ אמרתי, ״אני פשוט מפחדת שתיפגע״ הוא אמר והסתכל לעיניים שלי, ״אתה רציני? אני שורד הכל! כמה מילים של אנשים קנאים לא הולך להוריד אותי למטה״ אמרתי וליטפתי לו את הלחי.
״באמת חשבת שאני לא אוהב את זה?״ לואי שאל, ״כן״ עניתי, ״מה? למה?״
״כי היה לנו בעבר את השיחה הזאת״ אמרתי, ״אה אוקיי אבל הטיעונים האלו מדהימים הארי״ הוא אמר, ״אני יודע״ אמרתי ולואי נישק אותי.

**********
סורי שהפרק קמר ולקח לי הרבה זמן לעלות עוד אחד
אוקיי אני אסביר קצת. הקליפ just a little bit of your heart יצא כבר (בפאנפיק)