שנפגשנו לראשונה עונה 2 - לארי סטיילינסון

פרק 11

⚠️דיכאון, אין תאבון, מחשבות, תרופות⚠️

שכבתי במיטה והסתכלתי לחלון ורק חשבתי.

נייל פעם חשב לשלוח לי הודעה?

ליאם פעם חשב לשלוח לי הודעה?

זאין פעם חשב לשלוח לי הודעה?

היום נייל וג׳ו אצל לואי.
השעה כבר 12:00 ולא ישנתי בכלל.
בא קצת אור מהחלון, החדר מבולגן, ואני רק מסתכל לחלון וחושב.
זה לא עושה לי טוב אני יודע את זה אבל אין לי כוח לכלום.
כבד לי בנשמה
אני לא רעב
לא קם לשירותים
לפעמים מקשיב לשירים וזה לרוב Asleep של the smiths.

הרבה זמן לא הרגשתי ככה.
אני מנסה הרבה לא להרגיש ככה בשביל נייל וג׳ו אבל הם לא בבית כמה ימים. הם נסעו לאחיות של לואי.
הם חוזרים ביום חמישי והיום רביעי.

הייתי מתקשר למישהו אבל אין לי למי. אני וכריס כבר לא ביחד,
אין לי ממש חברים קרובים, אני מעדיף לא לספר למשפחה שלי כי הם ידאגו ואני לא רוצה את זה.
הייתי מתקשר ללואי ולבנים הם תמיד יודעים מה לעשות שאני במצב הזה אבל אני ממש לא הולך לעשות את זה.

השעה 21:00
אני רוצה לפתוח את הטלויזיה ולראות ״חברים״ אולי אני ירגיש יותר טוב אבל אפילו לעשות דברים שיעשו לי טוב אין לי כוח לעשות.

הכאב בחזה רק גדל.
הכאב כל כך כבד ולפעמים קשה לנשום.

השעה חמש בבוקר ולא ישנתי בכלל קמתי פעם אחת לשתות אבל שקמתי היה לי רק סחרחורות ראיתי שחור וזה עבר אחרי חצי דקה.
היה טוב לשתות קצת.

עד שלואי והילדים באו המצב הפך ליותר גרוע.

ב10:00 נראה לי שמעתי דפיקות בדלת, כנראה שזה לואי והילדים.
לא היה לי כוח לקום.
הם פתחו את הדלת כנראה שיש להם מפתח.
״אבא אולי ישן״ אחד מהילדים אמר לא ממש הצלחתי להבין מי אמר את זה.
״אני הולך לבדוק״ זה היה הקול של לואי שאמר.
הוא דפק על הדלת ״הארי?״ הוא אמר ופתח את הדלת.
הוא התקדם למיטה שלי וראה שהעיניים שלי פתוחות.
״אוי לא הארי״ הוא הזיז אותי הרבה אבל לא הצלחתי להגיב אני פשוט כל כך עייף ומותש.

נקודת מבט לואי

הוא היה כל כך לבן שראיתי אותו. הוא לא מגיב שאני מזיז אותו.
״לא לא לא לא לא הארי אתה חייב לנסות לקום״ אמרתי אבל זה כאילו הוא מת.
״נייל וג׳ו לכו לשכנה אוקיי?״ הלכתי לסלון להגיד להם והם הלכו.

״אתה והבנים חייבים לבוא עכשיו בבקשה אני חייב אותכם. זה הארי״

אחרי 10 דקות נייל, ליאם, וזאין באו לבית של הארי.
״הוא לא מגיב ואני ממש לא רוצה לאשפז אותו״ אמרתי בלחץ והבנים רצו לחדר שלו.
״הוא לוקח את התרופות שלו?״ נייל אמר בזמן שהוא נתן סטירות קטנות להארי. (נייל הורן לא נייל הבן של לואי והארי😅)
״אמממ לא יודע״ אמרתי והתחלתי לחפש בחדר את התרופות שלו.
״הבקבוק של התרופות מלא״ אמרתי.
״הוא בכלל נושם?״ התחלתי לדבר שטויות
״כן והאישונים שלו זזים״ נייל אמר
״הנה הבאתי לו מים ותתנו לו את התרופות״ זאין אמר.
״היי הארי אנחנו הולכים עכשיו להרים אותך בשביל שתשב אוקיי?״ ליאם אמר.

הוא לקח את התרופות אבל לוקח כמה ימים עד שזה עובד.
״תביאו לו אולי משהו לאכול?״ ניסיתי לעזור.
״היי הארי אתה יודע מי אנחנו?״ זאין אמר.
אחרי דקה של שקט הארי אמר ״כן״ . ״יופי״ זאין אמר.
ופתאום ברגע הארי פשוט התחיל לבכות כל כך הרבה. ראינו את זה בעבר אבל זה לא קרה הרבה זמן!
״היי הכל בסדר אנחנו כאן איתך״ נייל אמר.