פרק שלישי: המכתבים מאף אחד חלק 3

31 3 0
                                    

למחרת, כשנכנסתי למטבח, מצאתי את הארי באמצע הכנת כוס תה.


"מה היו כל הצעקות קודם?" שאלתי אותו


"קמתי בשש בבוקר בשביל לקחת את הדואר לפני דוד ורנון אבל הוא ישן בשק שינה ליד הדלת ודרכתי עליו" הוא ענה לי בקול מלא רחמים עצמיים.



באותו יום הדוד ורנון לא הלך לעבודה. הוא נשאר בבית, ועם פטיש ומסמר אטם את חריץ המכתבים.


"את מבינה," הוא הסביר לדודה פטוניה, "אם הם לא יצליחו למסור את המכתבים, הם יאלצו לוותר."


"אני לא בטוחה שזה יעבוד, ורנון."


"אה, השכל של האנשים האלה עובד בדרכים מסתוריות, פטוניה, הם לא כמוך או כמוני," אמר הדוד ורנון, וניסה לדפוק מסמר עם פרוסת העוגה שהדודה פטוניה הביאה לו.



ביום שישי הגיע מספר כפול של מכתבים.


מאחר שהם לא יכלו להיכנס דרך חריץ הדואר, הם נתחבו מתחת לדלת, לתוך החריצים של המשקוף, וכמה מהם גם הוחדרו פנימה דרך החלון הקטן של השירותים בקומת הקרקע.


הדוד ורנון שוב נשאר בבית. אחרי ששרף את כל המכתבים הוא הוציא שוב פטיש ומסמרים, וחסם בקרשים את החריצים שסביב הדלת הקדמית והדלת האחורית, כך שאף אחד לא יוכל לצאת מהבית.


הוא פיזם מנגינה עליזה במהלך עבודתו וקפץ מכל רעש קטן.



בשבת הדברים התחילו לצאת משליטה. עשרים וארבעה מכתבים ממוענים אלי ואל הארי מצאו את דרכם לתוך הבית, מגולגלים וטמונים בתוך כל אחת מהביצים באריזה שהושיט החלבן התמה-מאוד לדודה פטוניה דרך אחד החלונות בסלון. בזמן שהדוד ורנון ערך כמה שיחות טלפון זועמות לרשות הדואר ולמחלבה בניסיון למצוא את הכתובת המתאימה לתלונות, הדודה פטוניה ריסקה את המכתבים במעבד המזון שלה.


"מי בעולם כל כך רוצה לדבר איתכם?" שמעתי את דאדלי שואל את הארי.



ביום ראשון התיישב הדוד ורנון לארוחת הבוקר כשהוא נראה עייף ומעט חולה, אבל מאוד מרוצה.


"לא מביאים דואר ביום ראשון," הוא הזכיר לנו בשמחה ומרח ריבה על העיתונים שלו (אני מרחמת על עצמי שהבן אדם הזה קרוב משפחה שלי). "יום בלי מכתבים ארורים..."


משהו החליק במורד ארובת המטבח בזמן שדיבר ופגע לו בעורף. שנייה אחר כך פרץ מתוך הארובה מטח של שבעים או שמונים מכתבים. הדרסלים התכופפו, אבל אני והארי קפצנו וניסינו לתפוס -


"צאו החוצה! החוצה!!!"


הדוד ורנון תפס את הארי במותניים והשליך אותו למסדרון, ואחר כך הוא עשה לי את אותו הדבר.


אחרי שגם הדודה פטוניה ודאדלי יצאו, כשזרועותיהם מכסות את פניהם, הדוד ורנון טרק את הדלת של המטבח. יכלנו לשמוע את המכתבים שהמשיכו לזרום לתוך החדר.

אמילי פוטר ואבן החכמים|| מוקפאWhere stories live. Discover now