ואוו
זה מטורף לחשוב שקוראים את הסיפורים שלי..
זה מטורף לחשוב שמצביעים לו..
זה מטורף לחשוב שמגיבים לו..
אז שהם יגיעו למקומות כאלה??
=_=
"העיקר אמרת שנעשה מה שאני רוצה" נאנחתי כשקרטר עצר את הרכב מול הבניינים המחרידים
"נהיה פה שעה ונלך" הוא הניח את ידו על ירכי "אין לך מה לדאוג, נברר מה הולך פה ונלך"
עצמתי את עיניי והשענתי את ראשי לאחור על הכיסא
"לא באלי ללכת לשם" התבכיינתי
"טוני אתה לא ילד קטן" קרטר צחק "בוא נלך"
תפסתי בידו לפני שהוא פתח את הדלת ולא נתתי לו לזוז
"בבקשה לא" שרבבתי את שפתי התחתונה
"זה לא יעבוד עליי טוני" הוא הסתובב אליי וליטף את הלחי שלי בידו השנייה "יהיה לנו את כל היום אחרי"
"אני לא רוצה" עצמתי את עיניי שוב
"טיי טיי" קרטר צחקק "פרח שלי, הכל יהיה בסדר אני מבטיח לך"
נשכתי את שפתי התחתונה ונאנחתי
"יש לך מזל שאני אוהב אותך" גלגלתי את עיניי ושחררתי את ידו "אנחנו נשארים פה במקסימום שעה וחצי"
"ולא דקה יותר" הוא צחק ופתח את הדלת, יוצא מהמכונית ומחכה לי
"אני לא מאמין שאני שוב פעם בתיכון" יצאתי מהמכונית וסגרתי את הדלת
הלכתי במהירות לקרטר ותפסתי בידו בחוזקה
"מה קרה טיי טיי?" הוא אמר ומחץ טיפה את ידי
"יש לי תחושה מוזרה שאני הולך לשמוע מלא מחשבות ואני לא אוהב את זה" בלעתי את רוקי "אל תעזוב אותי בבקשה"
"אני פה לשמור עלייך" הוא שילב את אצבעותינו וחייך, לוקח את ידינו המשולבות ומכניס לכיס מעילו החמים
התקדמנו באיטיות לכיוון הבניינים, העננים האפורים עמדו בשמיים
"אתה יכול לשמוע את המחשבות שלי?" קרטר שאל אחרי כמה דקות שקטות
YOU ARE READING
TIME or GAME OVER
Romanceזמן.. זמן תמיד היה חסר לטוני תמיד מה שחמק ממנו תמיד מה שברח מבין אצבעותיו תמיד מה שהיה חסר לו אבל עכשיו נותנים לו הזדמנות שנייה ואסור לא לטעות, בכלל כי הפעם באמת אין לו זמן הפעם זה או הכל או כלום עכשיו זה השלב האחרון זה עכשיו או שהמשחק נגמר.. ∆יחסים...