TIME or GAME OVER

אני לא

#נ.מ טוני בר#

"צ'רלי את יכולה לצאת, טוני יצטרף עוד שנייה" קרטר אמר בקול קר, לסתו הדוקה וידיו מאוגרפות על ההגה, הוא הסתכל קדימה ולא היה מוכן להזיז את מבטו אליי

"אני מחכה בחוץ" היא תפסה בידית תיקה ויצאה מהמכונית, נשענת על הדלת הסגורה

"עכשיו אתה רוצה להסביר לי?" קרטר עדיין לא הסתכל עליי

"אמרתי לך כבר אני לא יודע מה זה" תפסתי את זרועי החבושה בכאב, מתנגד לדמעות החדשות שרצו לעלות בעיניי "אני לא חתכתי את עצמי קרטר"

"טוני" הוא עצם את עיניו ונאנח, תופס באפו "פשוט תגיד לי למה אני יכול לעזור לך"

"אבל אמרתי לך, אני לא עשיתי את זה! אני לא רוצה לחתוך יותר" העברתי את ידי בשערי, נושם עמוק ומנסה לעצור את הדמעות "אני לא חתכתי את עצמי, זה לא אני"

"אז למה יש לך חתך ענקי על היד?" הוא הסתובב אליי סוף סוף, המבט שבעיניו היה כל כך מפחיד, עיניו הזהובות היו קפואות בעצבים והסתכלו עלי בכעס "איך הוא הגיע לשם?"

"אני לא יודע" קיפלתי את ברכי על המושב והנחתי את ידי על פני כשהרגשתי את הדמעות מתחילות לצאת "אני לא עשיתי את זה לעצמי קרטר בבקשה תאמין לי"

"למה אתה מצפה שאני אאמין?" הוא נאנח "אני מצאתי אותך בחדר של צ'רלי עם חתך פתוח ביד, עם העבר שלך א-"

"אני מפצה שתאמין לי שאני אומר לך שאני לא רוצה למות! אני רוצה לחיות!" הורדתי את ידי והסתכלתי עליו "אני רוצה לחיות איתך!"

"אז תגיד לי" קרטר התיישר במקומו, שוב פעם לא מסתכל עליי "איך הוא הגיע לשם?"

נשכתי את שפתי ושתקתי

"תצא אתה תאחר" הוא לחש, שובר את השקט ותופס בחוזקה בהגה

בלעתי את רוקי ופתחתי את הדלת

"אני אוהב אותך" לחשתי לפני שסגרתי את הדלת, מסתכל על פניו הקפואות

"יום טוב טוני" הוא העביר יד בשערו 

סגרתי את הדלת והסתכלתי על צ'רלי

"צריכים ללכת למצוא את קים" היא הניחה את התיק על גבה והתחילה להתקדם "ויש לי תחושה שאני יודעת איפה הוא"

"איפה?" הדבקתי את קצבה

"מכיר את וויל?" היא הרימה גבה והסתכלה עליי

הנהנתי באיטיות והיא גיכחה

"בוא נגיד שהם אוהבים לעלות הרבה לגג לדבר ולהיות לבד" היא חייכה 

"עד כמה רחוק הם הלכו מבלי שאיז או רין יודעים?" אמרתי בחשש

"רחוק" היא גיכחה "הוא כבר לא בתול"

"ו.." הסתכלתי עלייה "את?"

"אין לך שום זכות לשאול את השאלה הזאת"