TIME or GAME OVER

הזדמנות שנייה

#נ.מ טוני בר#

*טיפ טיפ*

ניסיתי לפתוח את עיניי אבל הם לא נפקחו ולא הקשיבו לפקודות מוחי

ניסיתי להתיישב, מנסה להזיז את רגליי אות ידי, אבל דבר לא עזר, לא הצלחתי לזוז

*טיפ טיפ*

"הגיע הזמן לקום בן מים" קול רך לחש באוזני "תפתח את העיניים בן מים"

*טיפ טיפ*

"תפתח את העיניים" אותו קול אמר שוב ושוב ואז הוא הפסיק. שקט.

שקט וקור

ניסיתי לפתוח את עיניי בחוזקה, מנסה להתחמק מתחושת הקור שמשתלטת עליי, עוטפת את גופי

הרגשתי שעפעפיי עשויים אבן, כבדים כל כך ולא מוכנים לזוז מעל עיניי

טיפת מים חמה נחתה על לחיי, יורדת באיטיות על צד פניי

"תפתח את העיניים בן מים" הקול לחש שוב "אין לך עוד הזדמנות"

באותה השנייה פתחתי את עיניי רואה שאני עומד מתחת לעץ גדול וירוק ושמסביבי מתפרס שדה אין סופי מלא בדשא כשרוח קלילה מזיזה אותו מצד לצד

"אין לך עוד אפשרויות" הרגשתי תפיחה קלה על כתפי, זזתי במהירות מסתובב ורואה אישה יפיפה, עורה היה טיפה ירקרק, שיערה החום הארוך נפל על גבה, עינייה היו שחורות לגמרי וחושך היה הדבר היחיד שהשתקף מהם, תכשיטים רבים של אבנים יקרות קישטו את גופה בנוסף לכתר גדול שנח מעל לשערה

"זאת ההזדמנות האחרונה שלך בן מים" היא לחשה "תשתמש בה"

באותה השנייה החושך של עינייה משך אותי אליו ומצאתי את עצמי בחדר קטן, על הקירות האפורים הייתה שכבת קרח דקה והקור כבש את המקום, האבק שעמד בחדר לא זז, למרות החלונות הפתוחים ובחדר האוויר עמד במקומו, התקדמתי לעבר החלון, רואה דרכו רק עננים לבנים מסביב, בחלק מהמקומות נראו פסגות הרים, אבל חוץ מזה המקום היה שומם

הרוח שמחוץ לחרד נשבה והרעישה, שורקת בחוזקה ומצליפה ברעשים חזקים בקירות החיצוניים של החדר אבל היא לא נכנסה לחדר, נשארת רק מחוצה לו

"אל תגרום לנו להתחרט בן מים" קול עמוק נשמע מבעד לרעש הרוח, עוצר את הצלפות הרוח בין מילה למילה, הסתובבתי רואה איש נשען על הקיר מאחורי, עורו היה כמעט שקוף כך שהוא השתלב בצבע הקיר האפור וכמעט נעלם מעיניי, מסביבו היה עננת ערפל קפואה שזזה ורחשה בלי סוף "אנחנו לא נותנים בדרך כלל הזדמנויות שניות"

האיש נעלם והתפוגג לגמרי ואיתו גם הקור, החדר התחיל להסתובב והאוויר התחיל להתחמם נהיה באיטיות סמיך וכבד כמו עשן שחור ומחניק, הקירות התחילו לעלות האדים והקרח הפך למים שהתאדו באותה השנייה, נעלמים לגמרי

"אתה צריך להספיק הרבה" גבר רחב כתפיים שישב על כורסה גדולה וחומה הסתכל עליי בקשיחות, עורו היה כמעט שחור, נראה שרוף לגמרי שבתוכו סדקים וחושפים שבילים של אדום בוהק, עיניו היו אדומות שחורות, זזות מצד לצד במהירות ללא מנוחה וללא שליטה "תשתמש במתנה שלך"