#נ.מ טוני בר#
פתחתי את עיניי באיטיות, מעביר את ידי בשערי ומנסה להרגיע את דפיקות ראשי הכואב
"קרטר?" שאלתי בשקט, מסתכל מסביב על החדר הריק "צ'רלי?"
קמתי מהמיטה כשלא קיבלתי תשובה, הבית היה שקט כולו, לא שמעתי שום צליל מבחוץ, דחפתי את השלת, יוצא לסלון, הוא היה ריק מאדם, שקט לגמרי
"קרטר?" שאלתי שוב כששמעתי רעש מלמעלה, עליתי במדרגות, מתקדם ישירות לחדר של צ'רלי "אתם פה?"
דחפתי את הדלת הסגורה, מסתכל פנימה על החדר, שוב פעם ריק
"טוני"
נכנסתי לחדר מסתכל סביב לראות מי קרא בשמי
"טוני"
בשנייה ששיחרתי את אחיזתי בדלת היא נטרקה מאחורי בצליל רועם שחתך את השתיקה הקיימת, הסתובבתי במהירות, מנסה לפתוח אותה אך ידית הדלת נעלמה
"טוני"
סובבתי את פניי שוב, מחפש אחר הלחישות ששרטו את קצה ראשי, מבטי נתקע במראה על הדמות שחייכה אליי, עור גופה כבר לא היה כשל מת, אלא בעל צבע כמעט אנושי, עינייה סגולות כהות מוקפות בוורידים שחורים סגולים כהים, החתכים והצלקות שקישטו את גופה עדיין היו חלקם פתוחים אך רובם נעלמו כלא היו מעולם
מאחוריה כל המיטה היו שתי גופות שהיו מוכרות לי בצורה שהעבירה רטטים רעים בכל גופי
הסתובבתי למיטה, הולך אלייה במהירות כשראיתי את גופותיהם של צ'רלי וקרטר שוכבות ללא תזוזה עלייה
"לא הייתה צריך לכלוא אותי פה" לחישתה של הדמות נשמעה כסכין באוזני "עכשיו אתה תתחרט על זה"
החזרתי את מבטי אל קרטר וצ'רלי, גרונה של צ'רלי היה מלא בדם וחתכים, לעומת קרטר שגם פניו כוסו בהם, הרמתי את ידי אל הלחי של קרטר, נוגע בה קלות אבל נרתע במהירות כשראיתי שידי מלאות בדם
"אתה לא יכול להתנגד לי יותר"
=_=
"אההה!" התיישבתי במהירות במיטה, מתנשף ומזיז את מבטי לצדדים, החדר היה ריק, קמתי מהמיטה מעיף את השמיכה בחוסר עניין לרצפה ויוצא מהחדר
"קרטר, צ'רלי אתם פה?!" צעקתי כשהסתכלתי על הסלון והמטבח הריקים, שוב פעם השקט הזה
"זה לא קורה" מלמלתי לעצמי כשמעתי רעשים מחדרה של צ'רלי למעלה, עליתי במהירות במדרגות, רץ במסדרון ודוחף את הדלת, רואה את צ'רלי יושבת על המיטה כשכמה ספרים מולה ביחד עם הטלפון הפתוח על שיחה
"את בסדר, הכל טוב את בסדר" אמרתי ונכנסתי לחדר, תופס בסנטרה ומעביר את אצבעותיי על צווארה החלק
"תשחרר אותי!" היא דחפה את ידי ממנה
"קרטר" בלעתי את רוקי ותפסתי בידיה "איפה קרטר?"
YOU ARE READING
TIME or GAME OVER
Romanceזמן.. זמן תמיד היה חסר לטוני תמיד מה שחמק ממנו תמיד מה שברח מבין אצבעותיו תמיד מה שהיה חסר לו אבל עכשיו נותנים לו הזדמנות שנייה ואסור לא לטעות, בכלל כי הפעם באמת אין לו זמן הפעם זה או הכל או כלום עכשיו זה השלב האחרון זה עכשיו או שהמשחק נגמר.. ∆יחסים...