זה ספר ראשון שלי אז אין לי מושג מה לכתוב פה 😅
השיפים הם:
טאהקוק:
טאה טופ-קוקי בוטום
יונמין:
יונגי טופ-ג'ימיני בוטום
נאמג'ין:
נאמג'ון טופ-ג'יני בוטום
מקווה שתאהבו 😗💜✨
*השירים שאני נזכרת בהם ואז שומעת אותם ב-2 בלילה כי אני מפגרתאפילו אלוהים לא יכול להסביר זאת🥲✨*
נ.מ קוקי
"א-איפה אני?" התעוררתי במקום לא מזוהה אני רק זוכר שאתמול בלילה התכרבלתי עם היונגי במיטה רק המחשבה על זה גרמה לי להסמיק זה היה כל כך כיף וכמעט ולא היו לי סיוטים על אומה ואופה...ניסיתי להסתכל מסביב לראות עם היונגי פה אך הוא לא היה זכר אליו יכולתי לראות דרך התריסים שיש כבר אור בחוץ אך עדיין חשוך קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר מתהלך במסדרון ותאמת זה המסדרון הארוך ביותר שראיתי בחיי אחרי כמה דקות הגעתי לסוף המסדרון ראיתי דלת גדולה חומה שחורה כזאת
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
*ככה הדלת הייתה נראת☝*
היה עליה שלט קטן אך ברור מאוד אשר עשוי מזהב טהור אני חושב והיה אפשר לראות שהיה כתוב בו 'החדר של אדון קים' "אולי זה החדר של היונגי?" שאלתי את עצמי דפקתי חלש על הדלת אך לא היה מענה דפקתי עוד פעם אך עדיין לא היה מענה אז החלטתי לפתוח את הדלת....
נ.מ טאהיונג
שמעתי את חריקת הדלת כך שהבנתי שמישהו נכנס הרמתי את ראשי מן הדפים וראיתי את ג'אנקוקי עומד שם "היונגיייייי" הוא חצי צעק חצי אמר ורץ אליי ומחבק אותי כך שרגליו סביב מותני ראשו בשקע צווארי וידי חיבקו את מותניו "ג'אנקוקי בייב~ מה אתה עושה פה? ו..למה עזבת את החדר שלנו?" "ח-חיפשתי אותך ו-ו-ולא הייתה בחדר ו-ופחדתי" "אווו אתה לא צריך לפחד בייבי~" אמרתי לו והנחתי נשיקה קטנה על אפו "אני כאן עכשיו" אמרתי לו וניסיתי לעודד אותו "אבל..." הוא התחיל לשאול "אבל מה בייבי?" "אי-איפה אנחנו?"...
*✨פ ל א ש ב א ק✨*
נ.מ טאהיונג
עכשיו זה 1 בלילה ג'אנקוקי כבר נרדם לפני כמה שעות רציתי גם לישון להרדם הייתי כל כך עייף אבל פשוט לא הצלחתי לישון אבל רגע עכשיו עכשיו זה קורה עיני לאט לאט נעצמות *בררררררר ברררררר* "דפאק?!" הטלפון צלצל הפאקינג טלפון המזורגג הזה צלצל כל כך חזק שקפצתי מהמיטה וג'אנגקוקי כמעט התעורר "אממממ היונגי?" הייתי כל כך מבוהל שלרגע לא הבנתי מה קורה "אה ג'אנקוקי? שששש שששש תישן זה בסדר סתם נבהלתי~" לחשתי לו וליטפתי את לחייו והוא חזר לישון לאט...
*השיחה*
"מה?" לחשתי בעצבנות "היי טאה זה נאמג'ון אה הפרעתי?" "אני מנסה פאקינג לישון כאן ועד שאני מצליח את מתקשר מה יש בעיות? אתה לא יכול לחכות למחר? מה יש בעיה? מה מה הבעיה? זה אמור לעניין אותי? זה משהו חשוב? כי בפאקינג 1 בלילה לא אמור להיות בעיות הבנתה אותי?!" עוד שניה התפוצצתי "כן אזזז ג'קסון לא באמת יודע את המיקום של המאפיה אבל הוא יודע איפה הבית שאנחנו נמצאים בו בטח מישהו סיפר לו אני לא יודע מי אבל אין מצב שהוא ידע סתם ככה איפה אנחנו..." "אני בא עם ג'אנקוקי וג'ונג-היון וכשאני בא אני רוצה שתסדר לי את כולם בשורה!" "אוקיי"
*ניתוק שיחה*
*טאה מתקשר ליונגי*
*שיחה*
"יונגי" "כן טאהיונג" "אנחנו חוזרים ג'קסון עבד עלינו הוא לא יודע את המיקום של המאפיה אבל הוא יודע את המיקום של הבית" "אוקיי אני בא"
*ניתוק שיחה*
יצאתי לבחוץ כשג'ונג-היון מתהלך כמו שתיין ואני מחזיק את ג'אנקוקי ראיתי את יונגי ליד המכונית אבל היה לידו עוד מישהו כשהתקרבתי יותר יכולתי לראות שזה הילד הגמד הזה איך קראו לו אמממממ ג'רמין? משהו כזה "יונגי-"מה?"-למה ג'רמין פה?" "לא לא לא לא לא לא לא זה ג'ימין ג'י-מין" "אהההה אז ג'ימין?" "כעעע וואי אתה קולט מהר יותר ממנו" ג'ימין אמר והצביע על יונגי "סליחה?!" "אוקיי תרגעו יונגי מה ג'ימין עושה פה?" "......" "יונגי?" "...." "יונ-סיבות אישיות סבבה?!" הוא קטע אותי משפתיו והתפרץ "אוקיי כנס לאוטו אתה נוהג" "דפאק למה?? אתה יודע שאני לא אוהב לנהוג!"...
