ניקו היקר,
עבר זמן.
הגיע הקיץ, אני במחנה שוב, איפה אתה?
אף אחד לא ראה אותך הרבה זמן וכששאלתי אנשים עליך אף אחד לא ידע כלום.
אני לא מכיר אותך עדיין, אבל אני מתגעגע אליך.
אתה כמו החבר הדמיוני- אמיתי שלי.
לא סיפרתי לך את זה עדיין, אבל כשאני רוצה לספר משהו למישהו אני מדמיין שאני מספר לך את זה, ואני מדמיין איך אתה מגיב ואיך אתה צוחק מהבדיחות שלי, ואיך אתה מנחם אותי כשאני צריך מישהו לידי.
אתה לא מכיר אותי בכלל, ועכשיו אני יודע שאני לעולם לא אראה לך את המכתבים הללו, הם מביכים מדי. אני לא רוצה שתראה כמו תלוי אני בך, ואתה אפילו לא מכיר אותי. אם לסכם בקצרה, זה קריפי.
לא הזכרתי את זה אף פעם, כנראה שלא רציתי להודות בזה בכתב למרות שאני יודע את זה בוודאות, זה לא משהו שאני מכחיש.
אני מאוד לא מקובל, ואתה עוזר לי, הלוואי שיכולתי להודות לך על זה אבל אני לא חושב שאי פעם אוכל.
בכל פעם שכמה אנשים צוחקים עליי כי אני נמוך, או קטן, או מנגן גרוע, או סתם מביך את עצמי כהרגלי, אני מדמיין שאתה לצידי ותומך בי, ומזכיר לי שאני לא צריך להתייחס אליהם.
ובנושא אחר.אני מרגיש כאילו אני היחיד במחנה הזה שדואג לך, שחושב מה איתך. למה לאף אחד לא אכפת שחניך עזב את המחנה לבד, ופשוט נעלם?
כירון לא אמור לדאוג לזה? מישהו לא אמור לדאוג לזה?
אני כל כך מקווה שתחזור לפה כבר. גם אם אני לא אראה לך את המכתבים האלו, אני אוכל לפחות להתחיל להכיר אותך קצת.
הבחור שאתה לא מכיר עדיין, אבל מזלו שהוא מכיר אותך,
וויל סולאס.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מקווה שנהנתם!
YOU ARE READING
Letters for Nico
Romanceוויל וניקו לא מכירים אחד את השני, אבל ניקו מאוד מוצא חן בעיני וויל והוא מתחיל לכתוב לו מכתבים. לאט לאט, ניקו הופך להיות הדבר החשוב ביותר לוויל, אך האם ניקו מודע אליו?
