ניקו היקר,
אתה עדיין לא במחנה.
אבל אם אומר את האמת, כבר התרגלתי לעובדה שאתה נעלם וחוזר כרצונך. אני יודע שאתה מסוגל להסתדר בעצמך.
אני רוצה לספר לך משהו שקרה היום.
יצאתי מהארון.
זה היה פשוט למען האמת. כמה בנות מביתן אפרודיטה התעקשו שנשחק אמת או חובה במדורה וזרמתי. יצא לי חובה ומישהו אמר לי, ספר דבר שאף אחד לא יודע עליך, אז לקחתי את הסיכון ואמרתי "אני בי".
כולם שתקו למשך כמה רגעים והתחלתי לפחד מאוד, ששוב ינדו אותי.
אבל אז כולם הריעו לי וחיבקו אותי ואמרו לי כמה אני אמיץ.
לא חשבתי שאקבל תגובה כל כך טובה.
זה מאוד שימח אותי, אני מרגיש הרבה יותר שלם עכשיו, כאילו הורדתי אבן כבדה מאוד מהלב שלי.
אני לא יודע למה אני מספר לך את זה.
אולי בגלל שהתרגלתי כבר לספר לך הכל.
ואולי בגלל סיבות אחרות, אני לא יודע.
כשאני חושב על זה אתה סוג של היית הקראש הראשון שלי, ופשוט לא הייתי מודע לזה.
בעצם, או אתה או אנאקין סקייווקר, אחד מכם.
הלוואי שיכולת להיות פה גם והייתי רואה את התגובה שלך, אולי היית בא לברך אותי והיינו מתחילים לדבר אחד עם השני, ומכירים אחד את השני.
הבחור שאולי היית הקראש הראשון שלו,
וויל סולאס.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מקווה שנהנתם!
YOU ARE READING
Letters for Nico
Romanceוויל וניקו לא מכירים אחד את השני, אבל ניקו מאוד מוצא חן בעיני וויל והוא מתחיל לכתוב לו מכתבים. לאט לאט, ניקו הופך להיות הדבר החשוב ביותר לוויל, אך האם ניקו מודע אליו?
