ניקו היקר,
אני מאושר.
אם יש מישהו שמסוגל להיות כה רומנטי בחוויה כל כך לא רומנטית כמו שהיתה לנו, זה אתה, ואני אפילו לא מופתע.
הלכנו אל היער, לאסוף את הזבל מטורניר תפוס את הדגל שהיה, אני לא יודע איך דווקא שנינו נתקענו עם זה, אבל אני לא התלוננתי.
הלכנו על קצה היער, אוספים את מה שאנחנו רואים.
נפלת, רצתי לעזור לך.
"אתה בסדר?" שאלתי אותך.
"כן הכל טוב" .
" אני חושב שעיקמת את הקרסול" אמרתי בדאגה בזמן שבחנתי את רגלך.
"הכל בסדר וויל אני יכול ללכת" אמרת בתסכול.
קמת, ונפלת.
"כן ממש יכול ללכת, שב פה ותן לי לחבוש את זה" אמרתי בקוצר רוח, התעצבנתי שאתה לא דואג לעצמך בכלל.
התיישבת בכעס על סלע קרוב בזמן שהוצאתי תחבושת וטיפלתי ברגלך.
"קח" אמרתי והושטתי לך אמברוסיה "זה יעזור".
לקחת את זה ממני בכעס קל ואכלת.
אני יודע כמה אתה שונא להרגיש חסר אונים.
"אוקיי בוא אני מסוגל להמשיך" אמרת וניסית לקום.
"לא אתה לא" קמתי ודחפתי אותך לישיבה שוב, לא היית מסוגל וסתם היית פוגע בעצמך שוב.
"וויל עזוב אותי אני מסוגל ללכת!" כעסת.
"אני לא מבין ניקו, למה את מתעקש לא לתת לעצמך לנוח?! למה שלא תקשיב לי פעם אחת ותעזור לעצמך?! אתה צריך את זה ואני רוצה לעזור-"
קטעת אותי בנשיקה.
לשנייה הייתי בהלם, לא הצלחתי להגיב, אבל כעבור רגע החזרתי לך נשיקה.
אני לא יודע כמה זמן היינו שם, אבל אני יודע ששכחנו לגמרי מהמשימה ורק ישבנו על הסלע ההוא ודיברנו אל תוך הלילה, והתנשקנו קצת, הרבה.
וכעת אני יושב על המיטה שלי בביתן אפולו ותוהה מה יקרה מחר, נספר לאנשים? אתה תתבייש? אני יודע שעדיין לא יצאת מהארון, לפחות לא בפני רוב האנשים.
אבל לא אכפת לי, תיקח כמה זמן שאתה צריך, חיכיתי לך במשך שנים, אני אחכה עוד קצת.
הבחור שהפכת היום למאושר,
וויל סולאס.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מקווה שנהנתם!
YOU ARE READING
Letters for Nico
Romanceוויל וניקו לא מכירים אחד את השני, אבל ניקו מאוד מוצא חן בעיני וויל והוא מתחיל לכתוב לו מכתבים. לאט לאט, ניקו הופך להיות הדבר החשוב ביותר לוויל, אך האם ניקו מודע אליו?
