ניקו היקר,
אני מקווה שאתה זוכר, אבל היום היתה הפעם הראשונה שנפגשנו רשמית, אם לקרוא לזה פגישה בכלל.
יצאתי מן המרפאה אל המחסנים כדי להביא עוד תחבושות, ובדרכי חזור ראיתי דמות שנכנסת אל מחסן הנשק עם ראש חפוי. מיהרתי למקום אחר, אבל חששתי שמישהו זקוק לעזרה, אז ניגשתי לשם.
כשפתחתי את הדלת מי אם לא אתה יצא במהירות והתנגש בי, ובו בזמן הפיל לי את כל התחבושות מהידיים.
"סליחה" מילמלת, הרמת כמה חבילות והלכת.
אני לא חושב שהספקת לשמוע אותי לוחש "הכל בסדר".. לפני שהלכת.
אני שוב אומר, כל כך הייתי רוצה להיות שם בשבילך.
נראית במצוקה, וכאשר חיפשתי אחריך לאחר מכן, אמרו לי שעזבת.
לאן עזבת? אף אחד לא היה מסוגל להגיד לי.
רק יודעים שנעלמת.
ואני רק חושב, יכולתי לעזור, ועכשיו שוב פספסתי את ההזדמנות שלי, ואולי אתה לא בסדר.
אני מקווה מאוד שאתה בסדר. ואני יודע שזו לא בדיוק הפגישה הראשונה הכי יפה, אבל אני חושב שיש בה את הקסם שלה, קצת כמו שני נערים שנתקלים אחד בשני במסדרון בית הספר ואחד מפיל לשני את הספרים.
הבחור שנתקל בך ומצטער על זה,
וויל סולאס.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מקווה שנהנתם!
YOU ARE READING
Letters for Nico
Romanceוויל וניקו לא מכירים אחד את השני, אבל ניקו מאוד מוצא חן בעיני וויל והוא מתחיל לכתוב לו מכתבים. לאט לאט, ניקו הופך להיות הדבר החשוב ביותר לוויל, אך האם ניקו מודע אליו?
