חטף את ליבי

חטף את ליבי- פרק 11

(ליאם שלנו בתמונה למעלה). תודה לכל הקוראים שמגיבים ומצביעים! חשוב לי לציין שלקחתי הפסקה קטנה מכתיבה אבל עכשיו חזרתי אחרי הרבה רעיונות חדשים! אוהבת ❤

נקודת מבט של ליאם:

אני מקנא בו.. אני שונא את עצמי שאני מקנא בו! אני? שיש לי מה שאני רוצה תוך שנייה? אני מרגיש ממש מתוסכל ומטומטם. הוא החבר הכי טוב שלי! כמו אח בשבילי אבל לפעמים אני פשוט רוצה להיות במקומו שנייה. אפילו ל-10 שניות. אני פשוט חושב יותר מידי! הוא באמת האח שמעולם לא היה. ואני חייב להפסיק לחשוב ככה.

"אתה מקשיב?" כיילב עצר אותי מלהתלונן לעצמי על החיים שלי. "כע אחי, דבר" התרכזתי בדבריו. "יש מסיבה אצל דייב שוב. אתה בא ברור לך כן?" כיילב שאל או יותר נכון ציווה. "שיילה תהיה שמה.. ורוזלי.." הוא אמר מצפה ממני להגבה מהירה. אני כבר לא מתרגש מהבנות האלה. אולי פעם בגיל 15 או 16 זה היה וואו ועכשיו?! אני מודה שכל שני וחמישי אני נמצא עם מישהי אחרת אבל זה נהייתה שגרה וכמו כל שגרה- משעמם בקיצור. שיילה הייתה סוג של הראשונה שלי. שלה לא. ומאז זה פעם כן ופעם לא. ורוזלי סתם עוד מעודדת לשעבר בבית ספר שהייתה בכוונה עוברת לידי עם החצאית הכי קצרה שיש. מה אתם רוצים?! אני גבר ויש לי את החולשות שלי. אבל אני מת למצוא כבר מישהי שתביא לי את הזרם או שיהיה שווה בכלל להתאמץ בשבילה. אוי נו.. על מה אני מדבר?! אני לא בן אדם כזה ואני לא אהיה כזה! נקודה. "וואו אתה כנראה באמת לא בעניין, טוב הבנ..." "ברור שאני בא! לפספס עוד בנות?! בחיים לא!" קטעתי את כיילב במטרה שיניח לי עם כל השאלות המיותרות האלו. אני באמת לא בנוי למערכות יחסים.. ואחרי שקמרון דיבר איתי על הילדה הזאת לורי?! לוסי..לוסיי כן.. אז הוא באמת היה נראה מאוהב. נשבע בחיים לא ראיתי אותו מתלהב ככה. ואת האמת?! אני מת להתלהב כמוהו ואני דיי בטוח שהוא יקבל את זה כמו שאני הבנתי וקיבלתי. "אל תשכח, אוספים היום את קמרון גם ב23:00" כיילב הצהיר. "זוכר! זוכר. נתדלק לפני!" דאגתי להזכיר גם לו שאין סיכוי שלמסיבה הזאת אנחנו לא שותים להבדיל מהמסיבה הקודמת!

נקודת מבט של לוסי:

"קמ..קמרון?! מה אתה עוש.. עושה כאן??" נשארתי המומה כשקמרון עמד בדלת וחייך. "באתי לבקר את השכנה החדשה" הוא אמר ועדיין לא זזתי מהמקום. שכנה? אני?? אלוהים למה זה מגיע לי?!

"שכנה? לא זכור לי שמישהו עזב מפה" ניסיתי להישאר רגועה למרות שבתוכי הלב שלי קפץ מאושר. "סתם נראלך?! אני עובד פה באיזור ורות אמרה לי שאת גרה כאן אז החלטתי להפתיע" הוא אמר וקרץ לי. רות הזאת.. תעשה הכל בשביל להוכיח שהיא צודקת העא?! "אממ.. היי למה החלטת להפתיע?!" שאלתי מקווה מאוד שהדבר הבא שהוא יגיד יהיה- אני אוהב אותך, בואי נברח לקאריביים. אני מגוחחת, עצם העובדה שחשבתי על זה בכלל. "אמרתי לך שעוד לא סיימתי עם ההפתעה שלי בשבילך כסליחה על אותו היום במסיבה" הוא הסביר. אבל אני מופתעת שהוא בכלל מתאמץ בשביל כל זה. "מה הקטע שלך?" אמרתי ולא הבנתי מאיפה האומץ לומר את זה צץ?! רציתי לקבור את עצמי באותה שנייה ששאלתי בכלל. "הקטע שלי?! מה?? אני לא מבין לאן את חותרת" הוא מיהר להגיד. "ומאיפה לי לדעת שלא תפגע בי?! או תרצה להשתמש בי כרצונך?!" טוב עכשיו באמת רציתי להתאבד אחרי האימרה המטומטמת שאמרתי כרגע. "מה?? את רצינית? זה מה שאת חושבת עליי? או בכללי שאני אעשה לך??" הוא אמר. לא קמרון.. אני רק יודעת שהיית עם חצי מקבוצת המעודדות של בית ספר אבל זה לא משנה את העובדה שאתה חמוד ומדהים והקו לסת שלך.. ווואו לוסי תתרכזי ותפסיקי לחלום! "לא חושבת, שומעת מסיפורים!" דאגתי להטיף לו. אלוהים! זה קמרון, 'אליל הבנות', בן אדם שעד לפני חצי שנה לא ידעתי/שמעתי עליו ועכשיו?! אין יום שאני לא נתקלת בו או חושבת עליו. הכל היה בסדר. השלמתי עם זה שאני בחיים לא אשיג אותו ואז הוא צץ, ועכשיו אני הורסת את זה. כמו תמיד. "אז לא. את לא מכירה אותי! שמועות? זה למה את מאמינה?!" הוא קטע את מחשבותיי לכמה רגעים. את האמת הייתי באמת בשוק מעצמי שאני מרשה להכניס כל מיני שטויות לראש שלי שאומרים על כל אחד. "אני מצט.. מצטערת! אם עדיין באלך אתה יכול להיכנס" הצעתי לו.
נראה שהוא קצת היסס אבל בסופו של דבר הוא נכנס והלך אחרי באיטיות. בדרך למטבח הוא בחן כל סנטימטר בבית. "על מה אתה מסתכל כל כך?!" אמרתי כשמזגתי לו את המיץ לכוס והגשתי לו. "יש לך בית יפה" קמרון לגם מהמיץ. "תגידי, מה קרה בינך לבין הנער בבריכה לפני שבוע?" לא הבנתי מאיפה השאלה הזאת צצה פתאום ולמה הוא אפילו העלה את זה. "כאילו.. אם זה בסדר שאני שואל, כן?!" קמרון קם מהכיסא שלו והתקרב אליי ואני הלכתי לאחור עד שנתקעתי בשיש. "אהה.. הו..הוא רצה שנחז.. שנחזור כן! הוא רצה שנחזור ואני לא רציתי כי..הוא היה..המצב היה פשוט מסובך מידי.." בלי ששמתי לב דמעות מילאו את עיניי והגרון הרגיש חנוק. דמעה אחת איימה לצאת אבל בסופו של דבר זלגה מהעין שלי אבל פתאום הרגשתי את ידו של קמרון מנגבת לי את הדמעה ומרים לי את הסנטר לכיוון עיניו הדואגות. "את לא חייבת להמשיך" הוא לחש והמשיך להקריב את פניו אליי עד שהיינו במרחק של כמה מילמטרים אחד מהשנייה. "הוא היה מרביץ לי" הוצאתי את זה בלחש ושוב השפלתי את מבטי לרצפה. "אני מצטער ששאלתי אותך.. אני.. אני לא התכוונתי..אני מצטער לוס.." הוא התרחק מעט אחרי שמלמל. "תפסיק להצטער, אתה זה שבאת 'להציל' אותי" חייכתי לעברו וראיתי את החיוך שהתחבא אצלו מאיים לצאת שוב. "להציל, כל בן אדם היה עושה את זה" ראיתי שוב את הדאגה שהייתה בעיניים שלו. "במיוחד ש.." הוא הוסיף אבל עצר את דבריו. הפעם אני זאת שהתקרבתי אליו. אני לא יודעת מאיפה זה בא אבל הרגשתי חום כל פעם שהוא נמצא לידי. בלי ששמתי לב כבר הייתי מולו ונכנסתי בין רגליו כשהוא היה זה שנשען הפעם אבל על השולחן. "במיוחד שמה? קמרון למה עצרת?" שאלתי מתעניינת כל כך. הוא חייך והגומה שלו יצאה. אוחח אני חייבת לגלות מתי לעזאזל היא יוצאת, אני צריכה להיות מוכנה לצמרמורת הזאת. "במיוחד ש...שאני מכבד בנות ולא הייתי נותן לאף אחד להתייחס למישהי בצורה הזאת.." הוא התייצב ולקח את הכוס שלו וסיים את השתייה בלגימה ארוכה אחת. "אם מישהו היה מתנהג ככה לאחותי, הוא היה מסיים ממזמן בבית חולים ואפילו גרוע יותר" הוא המשיך להסביר והסתכל כל הדרך על הכוס שהחזיק. "יש לך אחות? בת כמה היא?" התעניינתי. "בת 12 בערך, דווקא שמתי לב שיש בינכן דמיון מסוים" קמרון הביט בי והגומה שלו הופיעה ברגע שהוא חייך לעברי וסיים את הטיפות האחרונות של המשקה. "דמיון? כמו מה למשל?" לא ציפיתי ממנו שיאמר את זה. "כמו מה? כמו החיוך שלכן- מרגיע כזה.." הוא התקרב אליי שוב אבל דאגתי להסתובב ולהחזיר את המיץ חזרה למקרר. "הצחוק שמראה שהכל יהיה בסדר, והשאר.. זה ישאר כתעלומה!" הוא חייך חיוך ערמומי ולא התאפקתי וצחקקתי מעט. הסתובבתי חזרה אל קמרון אבל לא היה זכר אליו במטבח. לאן הוא כבר יכל לברוח? "אני כאן" קמרון צעק מהסלון כאילו קרא את מחשבותיי. "מה זה כאן..." התקדמתי לעבר הסלון והרגשתי שידי נמשכת לאחור. אפילו לא הספקתי להסתובב שהרגשתי את שפתיו זזות בתשוקה על שפתיי. זה הרגיש כל כך טוב, הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת ולא הפסקתי להרגיש איך הלב שלי דוהר מרוב הרבה פעימות. הרגשתי אותו מתנתק ממני ועיניו מביטות בשלי ביחד עם החיוך שעלה לאט לאט בפניו. "עכשיו את מבינה?" הוא לחש כשהזיז את שערי לכיוון כתף ימין שלי. לא אמרתי כלום. חייכתי אליו ועטפתי את צווארו עם זרועותיי, מצמידה את שפתיי לשלו שוב בתקווה שהרגע הזה לא יגמר לעולם.

מקווה שלא אכזבתי! אתם חושבים שלוס ציפתה לזה? ומה אתם אומרים על ליאם?
תגיבווווו. הפרק הבא מוכן!!! הוא יעלה ברגע שהתגובות וההצבעות יעלו אוהבתת המון וחג שמחחחחח