אוקיי וואו שכחתי מהסיפור הזה לגמריייי
אז כן ותהנו
נ.מ ארי:
"לאן נוסעים?" שאלתי את מיה בזמן שהיא נהגה. "הפתעה" היא אמרה וחייכה. "את בסדר מאתמול? ההורים שלך התקשרו?" שאלתי אותה. "לא.., אבל אח שלי שלח הודעה" היא אמרה בחיוך עצוב. "אם לא הית נוהגת היתי מחבקת אותך" אמרתי את מחשבותי בקול. "מפתה ביותר, רגע" מיה אמרה ונכנסה לחניון ריק, היא עצרה את האוטו והסתכלה עליי. "מה?" שאלתי והסמקתי. "אמרת שאם לא היתי נוהגת הית מחבקת אותי" היא אמרה. ניתקתי את החגורה וחיבקתי את מיה חזק. מיה אחזה בפני וקירבה אותי לנשיקה. "חשבתי שאמרנו רק חיבוק" אמרתי. "את אמרת, אני בעד חיבוק ונשיקה" היא אמרה וחגרתי את החגורה בחזרה. מיה המשיכה לנסוע ולבסוף הגענו, מולנו עמדה מסעדה יפנית גדולה. "סושייי" צעקתי וחיבקתי אותה. מיה לא אוהבת סושי אבל זה המאכל האהוב עליי אז מידי פעם היא סובלת. "כן" היא אמרה וחיבקה אותי בחזרה. נכנסנו למסעדה והתיישנו בשולחן בפנים. "הממ אז מה אני אזמין" חשבתי שוב בקול רם. "סושי?" מיה אמרה כמובן מאליו. "כן מן הסתם, אבל איזה" השבתי לה. "זה ליטרלי אצה עם דג, מה יכול להיות כל כך מסובך" היא אמרה וגרמה לי לצחוק.
נ.מ מיה:
מלצרית ניגשה עלינו, היא הסתכלה על ארי וראיתי שהיא מבליטה את החזה שלה. נעצתי בה מבט והיא התעלמה ממנו. "מה תרצו להזמין?" היא פנתה לארי בחיוך עם שפתיים שכנראה עברו הרבה ניתוחים פלסטיים. "אני ארצה-" "מלצרית אחרת" אמרתי וקטעתי את דבריה של ארי. "מיה?" ארי שאלה בבילבול. המלצרית מילמה סליחה והלכה בחזרה. "היא התחילה איתך" אמרתי בזעף. ארי צחקה ונישקה אותי. "קינאה עושה קמטים" היא אמרה וגילגלתי עיניים.
נ.מ ארי:
בסופו של דבר סיימנו לאכול. מיה שילמה חשבון ונעצתי בה מבט. "מה?" היא שאלה. "את חייבת להפסיק כל הזמן לשלם עליי" אמרתי. '"נע" היא אמרה ובאותו הרגע הטלפון של מיה צילצל בקול. מיה קפאה ולבסוף ענתה לטלפון.
"כן.. אני בסדר
בשישי?
אוקיי
זה בסדר
איתה?
אוקיי נתראה"
מיה סגרה את השיחה. "מי זה?" שאלתי אותה. "ההורים שלי.. הם רוצים לפגוש אותך"
