אליסה.𝐚𝐥𝐢𝐬𝐚

פרק 2

לפני שאליסה שמה לב היא כבר נרדמה וישנה כמו תינוקת. היא מתעוררת לקולו של השעון המצלצל שלה, כל העיניים שלה נפוחות בגלל חוסר השינה והשיער שלה מלא כולו בקשרים. "אני מאחרת" היא אומרת לעצמה. היא קמה מיד מהמיטה ומתחילה להתארגן, תוך 6 דקות היא כבר הייתה לבושה עכשיו היא צריכה לרוץ לבית הספר באיחור של חצי שעה. אליסה מגיעה לשער בית הספר ולצערה היא רואה את ביאטריקס וכלבות השמירה שלה יושבות בספסלים ליד השער. אין לה ברירה אלא לעבור דרך השער לפני שתקבל 50 הצלפות. היא נושמת נשימות עמוקות ולוקחת את רגליה לעבר השער, עם כל צעד שהיא מתקדמת ההיגיון שלה קורא לה לחזור 2 אחורה אבל העקשנות והיהירות שלה חזקים מההיגיון. "תראו תראו, לא חשבתי שיהיה לך אומץ לחזור לבית הספר אחרי מה שעשית לי" ביאטריקס אומרת לה בחיוך מרושע כשאליסה עוברת לידן. "לאן את חושבת שאת הולכת? אנחנו צריכות לסגור חשבון" אומרת לה ביאטריקס אבל אליסה מתעלמת ממנה בתקווה שפשוט תשכח ממנה, או שכאשר תהיה מוכנה אליסה תתחיל לרוץ עוד פעם. לפני שאליסה מספיקה להתחמק היא מרגישה חבטה חזקה על הגב שלה, אותו תיק גב ארור שביאטריקס זרקה עליה אתמול. אליסה מסתכלת על ביאטריקס במבט חודר "מה קרה רודפת כבשים? מעדיפה לסחוב אותו?" ביאטריקס אומרת לה ברשעות ומחייכת לכנופייה שלה. באותו רגע בלי לחשוב, אליסה מוציאה מהתיק שלה גפרור אחד ומדליקה אותו "שלא תעזי רודפת כבשים, התיק הזה עולה יותר מהחיים שלך" אומרת לה ביאטריקס אבל אליסה לא מקשיבה "עדיף להיות רודפת כבשים מאשר בריונית מפונקת" אומרת לה אליסה וזורקת את הגפרור על התיק. "אופס,חכי אני אעזור לך לכבות את התיק" אומרת לה אליסה ויורקת על התיק ואז היא יורקת על ביאטריקס. היא הולכת לכיוון ביאטריקס ולוחשת לה "ובפעם הבאה שניפגש, אני אשרוף משהו גדול יותר מתיק" היא עוזבת לכיוון בית הספר ומשאירה את ביאטריס והכנופייה מאחור, מנסות לכבות את התיק הבוער עם בקבוקי מים.
אין לאליסה מושג מאיפה הגיע כל האומץ הזה אבל היא גם לא יודעת אם זה היה אומץ או טמטום.
היא נכנסת לכיתה של מר גרגור והוא מיד כועס כשרואה אותה "10 הצלפות על איחור" הוא אומר במבטו הזועף. אליסה מתקרבת לשולחן שלו אבל הוא כבר מוכן עם הסרגל. (יש ימים שזה המקל שלו אז הוא בטח במצב רוח ממש טוב אם הוא מרחם עליה עם סרגל) אליסה שונאת את ההצלפות ומנסה להימנע מהן אבל איכשהו הן תמיד מוצאות את דרכן אליה, היא מושיטה את פרק כף ידה לעבר מר גרגור והוא מוכן להצליף "אח-" לפני שהוא מסיים את המשפט הדלת נפתחת, ליד הדלת עומד נער, בגיל שלהם, הוא נראה די רגיל, שום דבר מיוחד אצלו ממבט ראשון, השיער שלו חום והעיניים חומות גם הן, הוא די גבוה אבל הגוף שלו רזה. "שבי במקום" אומר מר גרגור לאליסה ומביט בה במבט שאומר "ניצלת הפעם". אילו רק ידע מה עשתה לפני שהגיעה, בטח היא הייתה מקבלת לפחות 40 הצלפות, 20 בכל יד. "תלמידים יקרים, הגיע לכיתתכם תלמיד חדש" אומר מר גרגור ומצביע על הילד. רגע אחד, היא ראתה את הילד הזה אתמול, באונייה! הוא היה עם שני ההורים שלו. "אולי תציג את עצמך בפני כל חבריך לכיתה?" מר גרגור מציע או יותר נכון מפציר בו. "קוראים לי אנדר" הילד אומר. איזה מן שם זה אנדר? "תשב ליד אליסה, אנדר" כן תשב ליד אליסה, אנדר. רגע מה? למה לידי? מה עשיתי רע? הוא נראה מעצבן, מסוג האנשים שחושבים את עצמם חכמים אבל כולם יודעים שהם לא חשבה לעצמה. הוא מתיישב בכיסא לידה "עכשיו ילדים, תכתבו בלוחות שלכם מה שאכתוב עכשיו על הלוח, תלמיד שלא יעתיק יקבל 5 הצלפות" אמר מר גרגור והוא מיד הסתכל על אליסה במבט של "תעתיקי כי אז אף אחד לא יוכל להציל אותך" השותף שלה לשולחן כתב משהו בלוח שלו ואז הראה לה את הלוח הוא כתב "נראה כאילו הצלתי אותך מקודם, עכשיו את חייבת לי" מי הוא בכלל שהוא רק הגיעה וכבר קבע שהיא חייבת לו טובה? חושבת לעצמה. הוא מוחק את מה שהוא כתב על הלוח שלו והיא כותבת על הלוח שלה "מצטערת, אני לא מחזירה טובות" לפני שהיא מספיקה למחוק את הלוח שלה מר גרגור עובר מאחוריהם "אמרתי שמי שלא יעתיק יקבל 5 הצלפות, גברת אליסה. לשולחן בבקשה" אומר ומצביע על השולחן שבו הוא יושב בדרך כלל בקדמת הכיתה. אליסה יודעת שאין לה ברירה והיא קמה אל השולחן שלו "זאת אשמתי המורה, אני גרמתי לה לא להעתיק" אומר אנדר. "תראה מר אנדר, בגלל שאתה חדש ולא מכיר את הכללים, אחוס עלייך הפעם אבל אסור לך לפקפק בשיקול דעתו של מורה, מה גם שאני לא מאמין לך, הילדה הזאת היא צרה צרורה" אומר מר גרגור. אליסה מרגישה כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי. "פרק כף היד שלך ילדתי, אין לי את כל היום" היא מושיטה את כף ידה קדימה אבל לרגע מר גרגור משתתק, הוא תופס את כף ידה של אליסה ומציג אותה לכיתה "תראו כמה צלקות יש לה, הרבה מהן סימנים טריים" הוא מחזיק את כף היד שלה חזק "אחת" אליסה מרגישה מכה כואבת שניתנה מכל הלב, היא רוצה לבכות "שתיים" מר גרגור מצליף בה בכל הכוח "שלוש" "ארבע" "חמש" כל מכה הייתה יותר כואבת מהשנייה. הפעמון מצלצל, אליסה ממהרת לקחת את התיק שלה ויוצאת מהכיתה נסערת עם עיניים דומעות, בחיים לא הרגישה כל כך מושפלת. היא מוצאת מקום שקט בבית הספר, יושבת על האדמה ובוכה עליה את חייה. מרחוק היא שומעת צעדים היא מסתובבת לאחור ורואה את אנדר, היא קמה מיד ומנערת את הלכלוך מהבגדים שלה, מנגבת את הדמעות מהעיניים ופונה ללכת, אנדר תופס לה את הזרוע אבל לפני שהוא מספיק להגיד לה משהו אליסה סוטרת לו בחוזקה, היא סטרה לו כל כך חזק שראו סימן אדום " בחיים שלך אל תיגע בי, בחיים שלך אל תתקרב אליי, בחיים שלך אל תסתכל עליי הבנת? זה הדבר הכי משפיל שקרה לי והכול בגללך! אני מזהירה אותך אם רק תעבור לידי אני אקח גפרור ואשרוף אותך! ותאמין לי שאני לא מפחדת, כבר עשיתי את זה היום" היא אומרת והולכת משם.