אליסה.𝐚𝐥𝐢𝐬𝐚

פרק 5

יום הלימודים מסתיים ואליסה ואנדר מתחילים לנקות את בית הספר, הם רואים את המנהל בדרכו לצאת מהשער אבל לפני שהוא יוצא הוא אומר להם "אל תשכחו לנקות גם את המשרד שלי" ויוצא.
אליסה פונה לאנדר "אני מציעה שנחלק את שטח בית הספר בינינו בחצי, אתה תקבל את החצי של החטיבה ואני את של התיכון" אנדר מהנהן בהסכמה.
אליסה מסתובבת בחצר של התיכון ומתחילה לנקות, היא גורפת את העלים על האדמה שנשרו מהעצים. היא מריחה ריח חזק של סיגריות כאילו מישהו מעשן ממש לידה היא מסתכלת סביבה ורואה מאחוריה את ביאטריקס שמחזיקה סיגריה (כי איך לא?).
ביאטריקס מחייכת חיוך גדול של רוע "הנה הכלבה" היא אומרת בקול, אליסה מנסה להתחיל לרוץ אבל לפני שהיא מספיקה לצעוד רבע צעד כלבות השמירה של ביאטריקס קופצות עליה ומחזיקות אותה כל כך חזק שהיא בטוחה שהן מנסות לקרוע אותה. ביאטריקס בועטת בה 3 בעיטות ברגליים, אלו הבעיטות הכי חזקות שאליסה הרגישה בחייה.  "סליחה רודפת כבשים, אבל מאחר ששרפת לי את התיק, אני חוששת שתאלצי לשלם לי בגופך טוב?" ביאטריקס אומרת לה ובועטת בה עוד פעמיים בקרסוליים "את מתכננת לגעת בי או משהו כזה?" אליסה שואלת אותה באדישות, או לפחות מנסה כדי שלא יראו שכואב לה. ביאטריקס לא עונה לה והיא מתקרבת לאליסה עם הסיגריה בידה, ביאטריקס מסמנת לכנופייה שלה לפשוט לאליסה את הבגדים וזה מה שהן עושות, בזמן שאליסה נשארת רק עם הלבשה תחתונה וחצי חולצה קרועה ביאטריקס לועגת לה "איך ילדה בת 12 מעיזה להתגרות בי? דברי איתי אחרי שתצמיחי אותם" אמרה והצביעה על החזה שלה, כל החבורה שלה צוחקת ואז אליסה מרגישה כאב חד ושורף באזור הבטן שלה, היא מסתכלת לאזור הכואב ורואה עליו שאריות של לכלוכים שחורים, ביאטריקס כיבתה עליה את הסיגריה שלה כאילו הייתה מאפרה. אליסה רוצה לבכות מהכאב אבל מבטיחה לעצמה שהיא לא תבכה, לא שם, לא מול כולם, לבכות לידם יהיה כמו לדמם מול כריש, היא מנסה להחזיק את הדמעות הכי חזק שהיא יכולה. "זה פיצוי על השריפה של התיק. וזה פיצוי על עוגמת הנפש שגרמת לי" אומרת לה ביאטריקס ומכבה על אליסה את הסיגריה עוד פעם. אליסה רוצה לצרוח אבל היא לא יכולה "קשוחה אה? לא נורא, אני בטוחה שזה ישאיר צלקת" ביאטריקס אומרת בחיוך. ביאטריקס מתכוונת לכבות עליה את הסיגריה עוד פעם אחת ואליסה עוצמת עיניים, אבל אז היא שומעת קול של מים שנשפכו ומרגישה טיפות ניתזות עליה, היא פוקחת את העיניים ורואה את כל הכנופיה רטובה כולל ביאטריקס ויש ריח חזק מאוד של כלור.
היא רואה את אנדר מצד ימין עם דלי ריק שהיו בו פעם מים עם כלור.
ביאטריקס צורחת ורצה וכל הכנופיה שלה אחריה.
אנדר נועץ באליסה מבט במשך כמה שניות ואליסה מתקפלת ומנסה לכסות את עצמה,"את בסדר?" הוא שואל בדאגה ובוחן עוד קצת את גופה, הוא מסתכל על הסימנים האדומים הטריים ברגליים שלה ושתי כוויות "מה הם עשו לך?" הוא שואל אותה בקול חנוק, אליסה לא מסתכלת עליו, היא לא יכולה.
"קומי" אנדר אומר לה בקול אדיש, אליסה נשארת על האדמה, "קחי" אנדר אומר לה ונותן לה את הג'קט שלו כדי שתלבש אותו "תודה" היא אומרת לו בשקט, כמעט כאילו מדברת לעצמה.
היא לובשת אותו וקמה אבל לפני שהיא מספיקה לעשות צעד אחד היא מתפתלת מכאבי הבעיטות של ביאטריקס ונופלת לאדמה, היא מנסה לקום עוד פעם ושמה לב איך אנדר מסתכל עליה "אל תבהה בי כאילו אני גור כלבים פצוע" היא כועסת עליו "תעלי על הגב שלי, את לא יכולה ללכת במצב שלך" הוא אומר ומתכופף "לא אני לא הולכת לעלות על הגב שלך. אני מסוגלת ללכת טוב מאוד בעצמי" אליסה מתעקשת ומתחילה ללכת, מנסה כל כך חזק לגרום להליכה שלה להראות נורמלית אבל אנדר תופס אותה ומחזיק אותה כאילו הייתה שק בין הכתפיים שלו. "תוריד אותי" היא אומרת לו כמה פעמים אבל הוא מתעלם והיא כבר התייאשה מלצעוק כמו תינוקת שהוחזקה מחוץ לעגלה אצל אדם זר. אחרי כמה דקות הליכה היא שמה לב שאנדר לוקח אותה לכיוון שכונה ריקה ונטושה שלא נכנסה אליה כבר 10 שנים, אבל הייתה רק בעיה אחת בשכונה הזאת, הבתים שם היו חדשים ומשופצים. היא לא זוכרת שהיו עבודות בנייה באזור בשנים האחרונות. "לאן הולכים?" היא שואלת אותו "לבית שלי, נחטא את הכוויות שלא ישארו לך צלקות ונחבוש אותך" הוא עונה לה, לפני שאליסה מספיקה להתנגד היא רואה שהם נמצאים במרפסת כניסה לבית חדש ומשופץ, הם נכנסים לבית ואנדר מושיב אותה על הספה והולך לכיוון הקומה העליונה, הבית די צנוע, יש בו מטבח קטן מדרגות שמובילות לקומה העליונה של הבית והסלון שבו היא נמצאת עכשיו. אנדר חוזר עם ערכת עזרה ראשונה ומתיישב מול אליסה. הוא חובש את הרגליים החבולות שלה והשתיקה ביניהם מביכה את שניהם "אני חושב שהרגליים שלך יחלימו מהר אם לא תעבידי אותן יותר מדי" הוא אומר לה ובאותו זמן פותח את בקבוק היוד ושם את החומר על חתיכת צמר, הוא מחטא את הפצע מהסיגרייה ששרפה לה את העור וירד לה קצת דם, ברגע שהיוד נוגע בפצע היא מתקפלת מהכאב "אני אעשה את זה" היא אומרת וחוטפת את הצמר מידיו, היא לא רוצה שמישהו אחר יגע בה כי זה יכאב יותר. "אז איך זה שאתה גר פה? השכונה הזאת הייתה נטושה עד לפני כמה חודשים, אני גם לא ראיתי שבנו פה, אתה יודע משהו?" היא שואלת אותו בזמן שהיא מחטאת את הפצע ומנסה לא לצעוק מכאבים שורפים. הוא לא עונה לה ומעביר נושא שיחה "אז, מה הם עשו לך שם?" הוא שואל אותה (לא נושא השיחה הכי טוב שיש) "הדברים הרגילים, קצת בעיטות, שריטות, מאפרה אנושית" היא אומרת באדישות אבל בפנים היא רוצה לבכות, היא כבר חוותה דברים רעים אבל מה שקרה היום, היה הכי גרוע.
הוא מסתכל עליה במבט מלא רחמים לשנייה ואז מגחך "לא היית צריכה ללכת לשם בעצמך, מעכשיו אנחנו מנקים את בית הספר ביחד, גם אם זה יקח כל היום" הוא אומר ומחייך אליה, זה גורם לה לחייך גם, היא מיד מכסה את הפה עם ידה "מה קרה? תקוע לך משהו בשיניים?" אנדר שואל אותה בצחוק, והיא לא עונה. "בכל מקרה, תודה שעזרת לי. אני ממש מעריכה את זה" היא אומרת לו והיא באמת מתכוונת לזה "פשוט הייתי במקום הנכון בזמן הנכון" הוא אומר באדישות וממשיך "אבל את תצטרכי ללמוד להגן על עצמך,לא משנה כמה פעמים אני אשפוך עליהן כלור הן לא יפסיקו להתעלל בך או אפילו בי".
"שכחת עם מי אתה מדבר? עדיף כבר לעשות ניתוח פלסטי ולשנות את הפנים שלי כדי שהן לא יזהו אותי, לנסות ללמד אותי משהו זה כמו לצעוק על כלב חירש, אין שום טעם בזה" היא אומרת לו בלעג על עצמה.
"אני חושב שניתוח פלסטי זה דווקא משהו שתצטרכי, העולם אף פעם לא יהיה מוכן לאף כמו שלך" הוא אומר בגיחוך.
הפנים של אליסה נפלו מיד כאילו מישהו סטר לה.
שניהם המשיכו לשתוק ומדי פעם נשמעו גניחות הכאב של אליסה בזמן החיטוא.
"טוב אנדר, סיימתי פה תודה על העזרה שלך" אליסה אומרת לו וקמה מהספה "חכי רגע את לא רוצה שאני אלווה אותך?" אנדר שואל אותה וקם גם הוא, פתאום נשמע רעש של הדלת הראשית שנפתחת וגבר נכנס לכיוון הסלון, השיער שלו לבן כמו שלג, יש לו שפם קטנטן והוא לבוש בחליפה. אליסה קפאה, זה אותו האיש שדיבר עם אבא שלה בבית שלהם באותו יום שהאונייה הגיעה.