ילד השמש- קללת אפולון

רגע לפני הקללה

היי. אם אתם לא מכירים אותי אני רולנד מרטינה אתם יכולים לקרוא לי רורי. אני ילד בן 6 גרתי לפני 100 שנים כך באיטליה ועכשיו אני גר במחנה החצויים, ועכשיו אני קצת אספר לכם את הקללה שקיבלתי מהאל אפולון.אחרי זמן קצר בביתן הרמס (מה שהיה סיוט) כמה בני אפולון החליטו שאני היה בביתן איתם מה שהיה דיי מוזר כי אני בכלל בן האדס, ובאיזשהו דרך הסוס הזה, כירון, הסכים... בהתחלה ממש לא רציתי לדבר איתו, הוא מפחיד אותי. הלילה הראשון בביתן אפולון היה ממש נוראי. חלמתי על האדס ועל אפולון, והם לא דיברו או משהו הם רק נתנו לי מתנות. זה היה מוזר, אז בבוקר סיפרתי לכולם בביתן אפולון את החלום שלי ואז סיפרתי לכירון "הם הם לא דיברו רק נתנו לי מתנות" הראתי לו את השרשרת שהאדס הביא לי השרשרת הייתה נראת ממש כמו שלד לא ידעתי שזה שלד אמיתי "באמת?" כירון הסתכל על השרשרת "המ....האם אתה בטוח שהם לא דיברו?" הוא שאל "אני ממש לא שמעתי אותם" שמתי ידיים על האוזניים והסתכלתי עליו במבט מפוחד "אני מבין..." הוא מילמל והסתכל על השרשרת "האם אוכל להחזיק לכמה רגעים את השרשרת?" חשבתי קצת על אם לתת לו או לא. בסוף הבאתי לו והשרשרת חזרה ישר למקום שלה מרוב לחץ התחלתי לבכות ולזהור. כירון הזעיף פנים והסתכל עלי "ובכן, חזור לביתן שלך. אצטרך לחשוב על העניין" לא רציתי ללכת אז לא הלכתי "אני יעשה מה שאני רוצה ואם יש לך בעיה אז אתה פיפי" אמרתי בעצבים. כירון ציווה עלי לחזור לביתן, אז הלכתי בעצבים, ובמקום ללכת לביתן אפולון הלכתי לביתן אפרודיטה, שם כל הבנות ישר קפצו עלי והתחילו לאפר אותי "זה לא כיף לי דייי" צעקתי בשביל שהן יפסיקו אבל זה לא קרה "אאא אני רוצה שהוא היה אח שלנו" אחת מהן אמרה בהתלהבות הסתכלתי עליה במבט מוזר כי עם כירון דיברתי איטלקית ובביתן אפולון היה ילד שדיבר איתי באיטלקית לא הבנתי את השפה שלה "אתה מתוקי וממש יפה" ילדה אחרת אמרה לי. גירדתי את השיער בגלל שלא הבנתי אותה "מה?" שאלתי כולם מסביבי ממש התלהבו "הוא מדבר בספרדית" מישהו אמר "לא אידיוט זה איטלקית!" ילדה צעקה עליו ובגלל הצעקה התחלתי לבכות. ילדה ממש יפה עם שיער שחור כזה והעיינים שלה כחולות כמו הים, שליד כמה מאחים שלה היא נראתה נמוכה אבל לידי היא הייתה ממש גבוה. "היי אני סול" היא אמרה "שמש בספרדית" אמרתי בהתלהבות כי הבנתי משהו. הילדה חייכה "באמת? את זה לא ידעתי!" היא קראה בחיוך היא דיברה בשפה המוזרה ממקודם אז לא הבנתי אותה התחלתי לבכות. היא הסתכלה עלי "למה אתה בוכה?" היא שאלה ונימת בילבול נשמעה בקולה. חיבקתי אותה. היא הייתה הכי נחמדה ורגועה שם. ניסיתי להירגע "דברי איטלקית" אמרתי בבכי בתקווה שהיא תבין אותי "הו אתה מדבר איטלקית?" היא שאלה, הפעם באיטלקית. הסתכלתי עליה, במיוחד על העיניים הכחולות שלה ואז אמרתי "אני מאיטליה הם לא מדברים איטלקית" "הו....הם פשוט לא יודעים לדבר באיטלקית כנראה" היא אמרה בחיוך קטן, ואני הסתכלתי עליה בבלבול "אז למה את וכתומי סוסי כן מדברים?" שאלתי בבלבול וגירדתי את השיער. היא צחקה "בגלל שאנחנו כן מבינים איטלקית ויודעים לדבר באיטלקית!" היא ענתה. לקח לי קצת להבין אם זה מגניב או לא ואז החלטתי שזה מגניב "מגניבבבבבב" אמרתי בהתלהבות, והיא צחקה שוב "מה השם שלך?" חייכתי חיוך ענקי "אני רולנד מרטינה! את יכולה לקרוא לי רורי ואני ילד ממש ממש גדול אני בן 6!" אמרתי בגאווה. היא חייכה "וואו! אתה ממשששש גדוללל!" המשכתי לחייך "את גם נראת גדולה גדולה אבל לא גדולה כמו אמא, אמא ממש גדולה היא בת המון המון אין לי מספיק הצבעות בשביל להראות לך" "באמת???" היא חייכה אלי "אז היא ממש גדולה!" הפסקתי לחייך ואז אמרתי לה בקול עצוב "יש לי אח גם והוא בן 8" עשיתי 8 באצבעות "הוא ואמא ואבא מתו בגלל פיו פיו" התחלתי לבכות. היא חיבקה אותי ושתקה. כעבור כמה רגעים היא אמרה "אני ממש מצטערת בשבילך....."