ילד השמש- קללת אפולון

הדרך לאיטליה

אחרי שבחרו את סול ועוד ילדה בשם ביילי למסע התחלתי להתארגן... הכוונה אני משחק על המיטה של אדיסון בזמן שהוא מכין לי את התיק למסע "אולי צריך עוד קרם הגנה??? איפה הגרביים האלה?!?" אדיסון אמר בלחץ בזמן שהוא מכין לי את הדברים לא היה אכפת לי ללכת כי זה טיול ואני אוהב לטייל אבל אדיסון לקח את זה קשה מידי שמעתי אותו מלמל בשפה המוזרה הזה שמלמדים אותי כי אני צריך לדבר עם עוד אנשים משהו לא מובן לא היה אכפת לי מה הוא אמר כי לי יש את המשחקים שלי. אדיסון בא אלי בלחץ ונתן לי את המוצץ שלי אני יודע מה אתם חושבים רורי אלה ילד גדול אבל לא אכפת ליייי אני אוהב את צצי שלי. שמתי את המוצץ בפה ולקחתי את התיק "היא כובע תשים את זה" הוא שם לי את הכובע על הראש. הייתי נראה ממש מצחיק כי הייתי עם מכנסי ג'ינס עד לברך, נעלי ספורט שחורות שהיו בטח של לולי אחד הילדים השיח קטנים בביתן, סוודר צהוב וכובע שחור ביחד עם אדיסון הלכתי לסול שחיקתה לנו כבר כ7 מטר ליד הביתן "סול תשמרי אליו הוא חשוב לי הוא רק ילד בן 6 בבקשהההה" הוא התחנן לסול בשפה המוזרה הזאת. סול הנהנה "אני מבטיחה לשמור עליו" היא אמרה לאדיסון באותה שפה מוזרה "תודה תודה" הוא אמר והלך משם "מה אמרתם אחד שני?" אמרתי עם מוצץ בפה ולפתע ראיתי ילדה עם שיער ג'ינג'י כמו של אדיסון והעיינים ירוקות יפות כאלה באה אלינו היא רכבה על משהו שלא זיהיתי ונעצרה ממש קרוב אלי "היי אדיסון היי סול" היא אמרה בחיוך בשפה המוזרה שלא הבנתי. סול זינקה עליה וחיבקה אותה "ביילייייייייי הייייייי" היא קראה, שוב באותה שפה, ואז היא פנתה אלי "רורי זו ביילי" היא אמרה לי, הפעם באיטלקית "טוב לראות גם אותך סול, את מוחצת אותי" היא אמרה בשפה שלא הבנתי פשוט הלכתי משם. "מי זה?" הילדה שאלה את סול. "זה רורי" שמעתי את סול עונה לאותה ילדה, שוב בשפה ההיא. סול הלכה אלי והרימה אותי "רורי בוא. אנחנו צריכים ללכת" היא אמרה לי באיטלקית "הוא נראה בן 5" היא אמרה לסול בשפה המוזרה "הוא בא איתנו למסע חיפושים?" סול הנהנה "טוב, טכנית זה מסע החיפושים שלו" "באמת נתנו לילד קטן מסע חיפושים?" סול הנהנה "אהא. מה שכן, אנחנו חייבות להגן עליו" "טוב...לפחות קיבלתי מסע חיפושים" סול ציחקקה קצת "כן הא?" היא חייכה "רורי בוא. אנחנו צריכים ללכת" היא אמרה לי באיטלקית הפעם המשכתי להתעלם הארנב שראיתי יוצר עניין אותי. "רורי אנחנו צריכים ללכת בוא כבר" סול אמרה לי הרמתי את הארנב "אתה חבר שלי ואתה בא איתי לסול" רצתי לסול עם ארנב ביד. "מה זה?" שאלה סול כשראתה את הארנב ביד שלי הפלתי את הארנב ועליתי על סול "היא לא באה אני לא אוהב אותה" הצבעתי על הילדה הג'ינג'ית היא עשתה לי פרצוף והתחלנו ללכת כעבור 20 דקות.כשהגענו לנמל התעופה כל הזמן אמרו לי להיות בשקט זה כבר ממש עיצבן אותי כל הזמן "ששש" מפה "שששש" משם ואני רק רוצה לרוץ ולשתות את הקפה של אנשים מוזרים שאני לא מכיר אחרי שעה של שעמום עלינו על המטוס דבר שלא ראיתי בחיים שלי זה היה ממש מוזר כזה. מישהיא עם אודם אדום ממש חזק לקחה אותנו למקום שלנו "את ממש יפה" אמרתי לה והיא החזירה לי "תודה מתוק קח סוכריה" לקחתי ממנה את הסוכריה "תודה אישה יפה" היא צחקקה והלכה "יש לי סוכריה יש לי סוכריה" אמרתי בהתלהבות והתחלתי לאכול את הסוכריה היא הייתה בטעם דובדבן והיה לה גם משהו נוזל כזה "יאמי יאמי" סול ציחקקה והסתכלה מסביב "וואו...מזמן לא הייתי במטוס" "אף פעם לא הייתי במטוס" אמרה הילדה הגינגית "באמת??" סול שאלה הילדה הגינגית הנהנה ולקחה שלוק ממשקה מוזר לקחתי את המשקה ופשוט שפכתי עליה "זה נראה שעשית פיפי" צחקקתי. סול נראתה קצת כועסת "רורי!!!!" הילדה הגינגית רטנה "דווקא על החולצה של הנוקמים, אתה חייב לי מונסטר" היא אמרה טיפה בכעס "וחולצה" קמתי מהכיסא שלי והתחלתי ללכת במטוס לכיוון הטייס. "רורי חכה!!" סול קראה והמשכתי ללכת. סול קמה והלכה אלי "רורי!!!" הגעתי לנהג "שלום אני רולנד מרטינה אתה רוצה לשחק איתי?" אמרתי בהתלהבות. סול הגיעה והרימה אותי "סליחה הוא קטן והוא לא מבין שצריך לשבת במקום" סול אמרה לנהג בטון מתנצל ואז הלכה איתי חזרה "לאאאאא" צעקתי "אני רוצה לשחק איתם" ברחתי ממנה והתחלתי לטייל במטוס מישהי צעקה "ההורים של הילד הזה אנא קחו אותו מכאן!" מישהו אחר צעק "איך אתם משחררים כך את הילד שלכם קחו אותו כבר" סול שוב הגיעה אלי והרימה אותי "מצטערת!" היא אמרה לכולם ואז הלכה איתי חזרה, התיישבה והושיבה אותי עליה "רורי אסור לטייל ככה במטוס!" היא נזפה בי "אבל סול משעמם לייי" שפשפתי עניינים ושמתי את המוצץ בפה. "תנסה לישון אוקי?" הילדה הגינגית ישבה ונראתה טיפה כועסת "הוא היה חייב לבוא?" "זה המסע חיפושים שלו ביילי" ענתה לה סול. לאט לאט נרדמתי ושהתעוררי ישבתי בעגלה "רומא" אמרתי עם המוצץ בפה והצבעתי על הכניסה לרומא שהייתה משהו כמו 70 מטר ממנו "המקום הזה בנוי מדהים" אמרה הילדה הגינגית קמתי מהעגלה והתחלתי לברוח "הבית שלי קרוב לכאן אני היה בבית" אמרתי בהתלהבות. סול רצה אחרי והרימה אותי "לאט לאט רורי. קודם כל, לאן בכלל אנחנו אמורים ללכת?" הסתכלתי עליה "לא דעה" "בואו ניכנס לעיר בתור התחלה" אמרה הילדה הגינגית. "כן צודקת. ואז אולי נלך לבית של רורי. אולי נמצא שם משהו שיעזור לנו" החליטה סול "קול, מעניין עם יש פה פיצה טובה" הילדה הגינגית התחילה ללכת לכיוון העיר "אני רוצה לבית שלי! אני רוצה אמא!" סול נאנחה "רורי אנחנו במסע חיפושים. אנחנו נלך לבית שלך, ואם לא נמצא שם שום דבר שיועיל לנו פשוט נמשיך להתקדם" "כל עוד אוכלים פיצה לי לא משנה לאן נלך" נכנסתי לבית שלי הכל היה מסודר והרוח של אמא שלי ישבה על הכיסא שלה "רולנד יפה שלי אבא שלך הביא אותי לכאן בשביל שתחזור איתי לטירה שלו" היא הושיטה לי את היד שלה "האדס הוא לא אבא שלי!" צעקתי הרוח של אמא שלי התקרבה אלי "הוא כן... לא רציתי לפגוע בחיים שלך בגלל זה התחתנתי שוב פעם. רולנד בוא איתי" שמעתי צעדים מאחורי "רורי...? מה קרה?" "אני מדבר עם אמא שלי רואה" אמרתי ממש משוכנע כאילו היא גם רואה רוחות "רולנד בוא כבר!" אמא צעקה עלי "אמא תכירי זאת סול" "רורי עם מה אתה מדבר?" שאלה סול בבילבול "בוא נלך מכאן. אני חושבת שהמקום הזה לא עושה לך טוב" הסתכלתי על סול ואז על הרוח של אמא שלי "אמא למה סול לא רואה אותך?" שאלתי בבלבול "בגלל שאני רוח, רק ילדי שאול כמוך יכולים לראות אותי חמוד" היא חייכה אלי את החיוך המרגיעה שלה "בוא איתי" היא אמרה באתי להחזיק לה את היד ולפתע אפולון הוזיז אותי בכוח "נו באת... למה אני צריך לבוא לכאן" הוא הסתובב לסול "תחזרו למחנה" הוא אמר ויצא מהדלת "איזה כיף שמתזזים אותך כמו לא יודעת מה" אמרה הילדה הגינגית "סול אפשר ללכת לאכול פיצה?" סול הנהנה "אני לא חושבת שאנחנו צריכים לחזור....אחרי הכל, הטילו עלינו את המסע ואנחנו צריכים לסיים אותו......" היא אמרה "בואו נלך לאכול" יצאתי מהבית "השתנה פה הרבה הרבה" אמרתי "באמת?' סול שאלה "כן כן'' אמרתי והצבעתי על כמה חנויות שהיו 50 מטר ממנו "שם אני ואח אלכסנדר שחקנו כל יום" ואז הצבעתי על בניין מגורים חדש "שם אני הייתי אוהב לרוץ בין הדוכנים של האוכל בסוף השבוע היה מישהו שתמיד נתן לי תפוח" "טוב הילד איבד את זה, הביניינים האלה קיימים יותר מ15 שנה והוא לפחות בן שש" אמרה הילדה הגינגית בשפה לא מובנת.רצתי ישר למקום שתמיד אבא קנה לי לחם ומישהי לקחה אותנו למחנה מוזר כזה לא כמו מחנה החצויים כולם שם לבשו חולצה סגולה והיה כתוב עליה משהו מוזר~~~~סליחה שלקח לנו זמן להוציא את הפרק פשוט היה לנו עומס בלימודים פרק 5 יצא בקרב ~~~~