ילד השמש- קללת אפולון

הקללה

אחרי כמה ימים של סיוטים נוראים ובכי פשוט לא יכולתי יותר. הגעתי למסקנה שאני הולך לישון עם אדיסון הוא תמיד מרגיע אותי והוא גם תמיד נותן לי פלסטרים עם צפרדע מהמרפאה והוא גם הרופא הכי טוב בעולם. לא לא בעולם ביקום!!!!באותו לילה שישנתי איתו חלמתי שאני בשמש ואז חזרתי למחנה ושחקתי עם הבובות שלי ופתאום מצאתי את עצמי בטירה של האדס. לבשתי בגדים של נסיך כזה עם גלימה וכתר יפה, ואכלתי רימונים מול פרספונה. היא הייתה ממש יפה. העיניים שלה היו שחורות או חומות לא יכולתי כל כך לשים לב בשאול אבל מה שממש שמתי לב אליו היה שהשיער שלה היה שחור יפה כזה. פתאום האדס בא וישב מולי את המראה שלו זיהיתי בשניה. הוא היה ממש לבן, כמו קיר, ושיערו היה שחור ודי ארוך לבן מבוגר והעיניים שלו היו שחורות משחור. לא אהבתי את האל הזה הוא הרג את המשפחה שלי רציתי לצעוק עליו אבל לא יכולתי פתאום אני מרגיש שאני נופל מהכיסא המפואר שישבתי וכמו קסם חזרתי לאיטליה, לבית שלי, לאיפה שאני שייך. התחלתי לבכות את החיים שלי ופתאום התעוררתי. שפשפתי את העיניים וחיפשתי את אדיסון, ואז הבנתי שהוא הלך למרפאה. הרגשתי ממש לבד בגלל החלום הזה למרות שהיו עדיין בני אפולון בביתן. הלכתי לצחצח שיניים, לקחתי בובה ורצתי לספר לכירון על מה שחלמתי. כשהגעתי לשם ראיתי אותו מדבר עם מישהי חיכיתי כמו ילד גדול כי אני כבר בן 6 וזה מה שילדים גדולים עושים ואז הלכתי לכירון. הוא היה נראה מודאג אבל החלום שלי יותר חשוב "כירון הייתי בשמש ואז במחנה ואז בטירה של האדס ששם הייתי נסיך ו.. ו... רימון יאמי יאמי פסיפיני יפה יפה האדס רעעעע פוף איטליה ואז חזרתי לביתן והייתי לבד כי כי אדיסון בי בי למרפאה ואני לא אוהב להיות בי בי כי כי יש רעים והם יהרגו אותי" אמרתי במהירות תוך כדי מנסה לא לבכות. "רונלד, זה רק חלום. חזור לביתן ונסה להרגע" אמר כירון הסתכלתי עליו בעצבים והעיניים הצהובות שלי התחילו לזהור והכל מסביב היה חשוך ממש "יש לי המון חלום רע אתה עכשיו עוזר לי!" צעקתי והשלד יצא מהשרשרת שלי. "רונלד יש לי מספיק דברים על הראש כעת!!! דבר עם ראש הביתן שלך!!" הוא אמר וקצת כעס נשמע בקולו השלד התקרב אל כירון אבל כירון לא נראה מוטרד מידי מזה התחלתי להיות יותר ויותר עצבני "כירון אפולון והאדס רוצים ממני משהו תעזור ליייייייייי" צעקתי הכי חזק שיכולתי עד שהכאב לי הגרון "כהתחלה, הפסק לצעוק. דבר שני, תבקש את העזרה יפה" הוא אמר ברוגע. שילבתי ידיים בעצבים וישבתי על הריצפה פתאום השמש נעלמה "אתה בבקתשה יכול לעזור לי?" הפעם כירון הנהן "כמובן" חייכתי חיוך מאושר והשמש חזרה "אז יש לי המון חלום רע ולא כיף לי!" כירון שתק כמה דקות "המ........האם זה אותו חלום כל פעם?" עשיתי לא עם הראש "אבל תמיד מופע שם האדס או אפולון או שתהם ביחד והוא לא מדברים וגם אני לא" שמתי ידיים על הפה בשביל להראות לו שהם לא מדברים "אני מבין..........." הוא שוב שתק "ובכן, לך לביתן. אני אנסה להבין כיצד אוכל לעזור" משכתי בכתפיים "לא רוצה ולא רוצה" אמרתי בקול תינוקי ממש "אני מרגיש לבד שאדיסון בי בי" כירון נאנח "לך אז לאחד החברים שלך ותשחקו יחד" הסתכלתי עליו בבלבול "מאיפה אני משיג חברים?" חשבתי בקול ואז האל האדס הגיע. הוא היה נראה בדיוק כמו בחלום עם עור לבן ממש כמו קיר, עיניים שחורות מפחידות כאלה ושיערו היה שחור וארוך למישהו גדול גדול. הוא גם היה ממש גבוה היה לי קשה להסתכל עליו בלי להרים את הראש. "לורד האדס" אמר כירון וקד. הסתכלתי על כירון לא הבנתי למה הוא קד להאדס "אתה קקי ופיפי" נתתי מכה לרגל של האדס ואז הסתכלתי עליו. הוא לא היה כועס או משהו ואז הוא הרים אותי. "רונלד רונלד.....דבר בכבוד אל אביך" הוא אמר לי הסתכלתי עליו בעצבים 'איך הוא מעז לקרוא לו אבא שלי !הוא לא אבא שלי¡' חשבתי "אתה לא אבא שלי! אבא שלי מת בפיו פיו בגללך! אתה רע! אני לא אוהב אותך!!!!" הוא נאנח "זה לא היה האבא האמיתי שלך. ודבר שני, אינני אחראי לחייהם של בני תמותה. אלות הגורל הן אלה שקובעות מתי חייו של מישהו מגיעים לסיומם" רציתי ממש להרביץ לו 'איך הוא מעז לשקר לי!' חשבתי והשמש נעלמה מרוב שהייתי עצבני ומפוחד התחלתי לזהור. האדס ניענע את ראשו "אתה תבוא איתי" הוא אמר "תהיה במקום שבו אתה צריך להיות" אפולון הופיע "האדס חיימ זוכר מה שקבענו הוא שלי" הסתכלתי על אפולון הוא היה ממש חתיך רציתי ממש לגעת לו בשיער הבלונדיני והיפה שלו כמו השיער של אמא שלי. "הוא צריך להיות בארמון שלי, במקום אליו הוא שייך" אמר האדס בתקיפות אפולון חייך "נעעע" הוא אמר כמו ילד בגילי "ילד השמש שייך לאל החתיך של השמש ואם לא הבנת האדס נשמע רולנד ש ל י" התפוצצתי מרוב צחוק "למה אתה מדבר כמו ילד אתה צריך להתנהג כמו גדול גדול" המשכתי לצחוק "אוקי חיימ" הוא אמר "הוא שייך לשאול, אפולו. אל תשכח שאני אביו, ואני אהיה זה שיחליט עליו!" אמר האדס ואז הוא נעלם משם איתי התחלתי ממש לבכות "אאאאאאאאאאאא" צעקתי הכי חזק שיכולתי בבכי "אני לא רוצה כאן אני לא רוצה כאןןןן" ואז הפסקתי לבכות "אני אקבל כתר יפה יפה?" פיו של האדס התעקל במן קן מעוקם שאמור להיות חיוך "כן. אך תצטרך לכבד את אביך ולהתנהג כראוי לנסיך" גלגלתי עניינים "איפה פיסיפיני?" האדס הוריד אותי "היא תבוא" הוא אמר התחלתי ללכת לכיוון היציאה "אין פה מספיק אור לא כיף לי!" אמרתי בעצבים *"תשתוק!"* צעק האדס *"אתה צריך לשמוח שאלה בכלל בארמון ושאתה בחיים!!!"* הוא המשיך לצעוק *"אם אני אשמע עוד תלונה אחת, תאמין לי שאתה לא רוצה לדעת מה יקרה!!"* התחלתי לבכות "אפולון יותר קולי ממךךךךך" *"תשתוק ומיד!!!"* צרח האדס ואז פרספונה הגיעה "האדס יקירי הירגע. הוא רק ילד קטן" היא אמרה ברוגע והאדס רטן והלך משם רצתי והתחבאתי איפשהו בטירה "אני רוצה לחזור למחנה אני רוצה לחזור למחנה אני רוצה לחזור למחנה" מלמלתי לעצמי. שמעתי צעדים קרוב אלי ואז הרגשתי שמישהו מרים אותי "בוא רונלד" אמרה פרספונה "אני אראה לך את החדר שלך" הקול של פרספונה היה ממש נעים ויפה ולשיער שלה היה ריח ממש טוב של פרחי אביב מרעננים "אוקי פיסיפיני" היא צחקה "פיסיפיני? אני פרספונה רונלד" היא אמרה והתחילה ללכת "פרספנני" ניסיתי להגיד שוב והתילתי לצחוק ופתאום אפולון הגיע "היי פרספונה אני לוקח אותו המשך יום טוב חיים" והוא נעלם איתי חזרה למחנה. פרספונה הופיעה מולי "הו לא. הוא צריך להיות בשאול אפולו. לשם הוא שייך" היא אמרה בקול תקיף לאפולו "תקשיבי נשמע של דודה זה שאת מאוהבת בהאדס לא אומר שאת צריך לעשות אמן אמן למה שהוא אומר ילד השמש הוא שלי!" אפולון אמר "מה הכוונה ילד השמש?" שאלתי אבל אפולון לא ענה זה דיי הפחיד אותי. פרספונה הסתכלה על אפולון בכעס "הוא לא שלך. תזכור שאתה רק סבא שלו, אפולון. ומה שכן, הוא בטוח לא יהיה *כאן*. זה המקום האחרון שאליו הוא שייך!" היא אמרה בכעס "אתה יודע טוב מאוד אפולון. אם הוא לא יבוא לשאול הוא יצטרך לעשות את אותו המסע" היא הוסיפה אפולון עקם את פניו "אז הוא יעשה את המסע הזה אבל אם מי?"