ילד השמש- קללת אפולון

הסוד של אפרודיטה

הסתכלתי עליה "הכל בסדר בואי נלך לשחק" היא הסתכלה עלי "לשחק?" התחלתי ללכת "באיטליה הילדים משחקים הולכים עם אבא לקנות לחם!" אמרתי לחם בהתלהבות כי אהבתי ללכת עם אבא החורג שלי לקנות לחם "לקנות לחם?..." היא שאלה בבילבול "את לא הלכת עם אבא לקנות לחם???" "לא...." משכתי בכתפיים שלי "אבא שלי תמיד לקח אותי והיה תמיד מישהו שנותן לי תפוח" אמרתי בהתלהבות "מגניב!" היא קראה בחיוך "אוקי בואייייי" אמרתי ורצתי לכירון כי איתו שיחקתי שהיה לי ממש משעמם "סוסי תראה יש לי חברה חדשה ואנחנו נשחק איתך ביחד" אמרתי בהתלהבות והסתכלתי עליהם 'עכשיו היה מי שהיה איתי ואני לא ירגיש לבד סוף סוף אני לא לבד!' חשבתי לעצמי וחייכתי חיוך מרוצה פתאום האלה אפרודיטה הגיעה "אוקי הילדות שלי רוצות את הילד הוא הולך להיות החבר של אחד מהילדים שלי" היא אמרה ואז הסתכלה על כירון במבט של תתן לי אותו. כירון נאנח "אפרודיטה, שרונלד יבחר בעצמו את החברים שלו"

הסתכלתי על האלה היא הייתה ממש יפה 'אני רוצה לשחק איתה!' חשבתי לעצמי "היי אני רולנד מרטינה רוצה לשחק איתי משפחה? את תהיה האמא ואני האבא וסול תהיה הילדה וסוסי היה הילד אוקי?" אמרתי בהתלהבות וקפצתי במקום "היי רולנד... אני אפרודיטה ואין לי זמן לשחק איתך" היא נעלמה כאילו היא לא הייתה פה הלכתי לאיפה שהיא הייתה ובדקתי לאיפה היא הלכה. שמעתי עוד אנחה מצד כירון, ואילו סול צחקה "בוא רורי. אני אשחק איתך" היא אמרה חיבקתי את סול "אז אז אז אז את תהיה האמא ואני האבא וסוסי היה הילד שלנו אוקי?" שאלתי בתקווה שהיא גם לא פוף פוף תלך. היא הנהנה "אוקי!" ישבתי על הריצפה וחייכתי חיוך מרוצה סוף סוף מישהו רוצה לשחק איתי סול לא הייתה כמו בני אפולון שהיו צריכים לעשות דברים של... של... בני אפולון "עכשיו אני כאילו יעבוד כי זה דברים שאבא עושה ואת אמא אז לכי לעשות כאילו אוכל כי אמא מכינה יאמי יאמי אוכל אוקי?" התחלתי לעשות כאילו שאני בונה משהו כי ראיתי את אבי החורג עושה את זה המון פעמים. "למה אני צריכה להכין משהו?" היא שאלה "כי אמא מכינה אוכל יאמי יאמי ואת האמא!" ניסיתי להסביר לה "גם אבא יכול להכין אוכל..." עשיתי פרצוף חמוץ היא התחלה ממש לעצבן אותי "אבל את עכשיו מכינה אוכלללל כי אני אמרתייייייי" צעקתי בבכי. היא נאנחה ונענעה את ראשה, שותקת ולא עושה כלום התחלתי להרביץ לה ואז האלה אפרודיטה חזרה היא התחילה לקחת אותי לביתן אפרודיטה, איפה שפגשתי את סול "הולכים לשחק משפחה?" שאלתי בהתלהבות אבל היא לא ענתה היא רק המשיכה לגרור אותי לביתן. "אמא לאן את הולכת?" שאלה פתאום סול ראיתי על אפרודיטה שהיא לא כזה מחבבת את סול למרות שהיא אמא שלה "היא אמא שלך?" שאלתי "למה היא לא עושה עבודות של אמא?" אפרודיטה נהייתה אדומה ממש כמו אאא לא חשבתי על זה אבל ממש אדומה "בנות יעשו מה שהן רוצות רולנד! אם תבוא איתי אתה תקבל הפתעה" היא אמרה בעצבים אבל לא היה כזה אכפת לי כי אני אוהב הפתעות במיוחד אם זה משהו טעים או משחק "אמא!" צעקה סול "לאן את הולכת איתו?!" הסתכלתי על סול בהתלהבות "היא הולכת להביא לי הפתעה" אני הייתי משוכנע שזה משחק לא ההפתעה שבאמת מחכה לי התחלתי לחשוב על איזה מכונית או בובה של דובי או או או בובה של ארנב אני ממש אוהב ארנבים אפילו יש לי בובת ארנב ורודה עם נגיעות של סגול והעיינים שלה שחורות אני ממש אוהב אותה "לביתן זה לאיפה שאני הולכת!" אפרודיטה אמרה אפילו טיפה צעקה "ובשביל מה?" סול שאלה אותה אפרודיטה הסתכלה עליה מפחיד עד כדי כך מפחיד שאני התחלתי לבכות "הילד לא צריך לדעת" היא אמרה בקול מפחיד שגרם לי יותר לבכות. סול התקרבה אלינו במהירות "תעזבי אותו" היא אמרה "אני אמא שלך ואני מצווה עליך ללכת עכשיו!" היא צעקה ואני התיישבתי על הריצפה ולא הפסקתי לבכות. סול הרימה אותי "לא אכפת לי! אם היית איתי כשהייתי צריכה אותך, אם היית מתנהגת כמו אמא, היית יכולה לטעון שאת אמא שלי!! ואז הייתי מקשיבה לך! אבל לא מה פתאום! את התעסקת בשלך ולא אכפת לך ממני, אז לא תודה, אני *לא* הולכת להקשיב לך!" הסתכלתי על סול ואז על אפרודיטה חיכתי לתשובה של אפרודיטה "תקשיבי סול" היא פתאום אמרה בקול רגוע "יש דברים של אלים שאת לא צריכה לדעת או להבין" היא אמרה ונעלמה הסתכלתי על איפה שהיא הייתה 'לאיפה גברת אפרודיטה היפה נעלמה?' חשבתי לעצמי וקפצתי מסול התחלתי לחפש רוצה בכל מקום. סול הסתכלה בכעס על המקום הרחק שבו עמדה אפרודיטה לפני כמה שניות "בוא רורי" היא אמרה